ביאור הגר"א חושן משפט 122

אע"פ כו' אם ירצה כו'. כמ"ש במרובה האי אורכתא דלא כ' בה זיל כו' דא"ל כו': מיהו כו'. שהקשו אמאי לית בה מששא הא קי"ל שלוחו של אדם כמותו ותי' משום הפסד הלוה וכמש"ל בש"ע והטעם מפני כו' לפיכך כו' משא"כ כה"ג: דזכין לאדם כו'. זה הטעם אע"פ שאינו שלוחו וכמ"ש שם דקיי"ל דזכייה מטעם שליחו' וכי היכי דזכין לאדם שלא בפניו ה"נ נעשה שלוחו שלא בפניו לטובתו כו' ועבה"ג: והטעם כו'. כ"כ במרדכי פ' מרובה שהקשה הא קי"ל שלוחו כו' כנ"ל והרא"ש כ' דחיישי' שמא ביטל את השליחות משא"כ במרשה שאין יכול לבטל את השליחות והטור כ' שני הטעמים ובש"ע השמיט טעם של הרא"ש משום דס"ל שיכול לבטל אפי' בהרשאה כמש"ל בס"ג ואף לפי' הב"י שכ' דאף הרא"ש ס"ל דיכול אלא דבהרשאה פטור הלוה אפי' בטלו כמ"ש הרא"ש בפ' מרובה משא"כ בשליח בעדים מ"מ לפי מה שפ' בס"ב כבעה"ע דאף בשליח פטור אזדא טעמא דהרא"ש: אא"כ בא כו'. מפרש מ"ש שם ק"ד ב' בעובדא דר' אבא בבא בהרשאה דלא כמר' פ' מרובה שכ' שבהרשא' א"צ קנין אג"ק ע"ש והצריך לקנין אג"ק שאין מטבע נקנה בחליפין וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג דשלוחין וכמ"ש בב"מ מ"ו ובב"ב ע"ז ב' וע"ל סי' ר"ג ס"ט וע"ל ס"ד המרשה כו' ושם לא כ' אג"ק משום דשם לא איירי במטבע ועברמב"ם רפ"ג דשלוחין ושם הל' ז' וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ' הגוזל שם בשם הרי"ף בת' דס"ל דר' אבא אורכתא הוי וכ' בה זיל דון כו' ואפ"ה כי מיית איבטול השליחות ע"ש: מיהו כו'. כיון דקי"ל שם ע' א' שליח שוויה וכיון שמת המשלח בטל שליחותיה ומ"ש שם ק"ד אלא זיל וניקנינהו כו' היינו לענין אחריות דנפטר אפי' מת אבל אם ידוע שמת לא יתן ובספק בחזקת שהוא קיים כמ"ש בפ"ג דגטין כ"ח א' אלא שא"צ הלוה ליתן לו מפני הפסד שלו כל כמה דלא כתב לו בקנין אג"ק שחוששין להפסד הלוה: העושה שליח כו'. עבה"ג וראיה דלא חיישי' לחזרה ממ"ש בספ"ק דגטין י"ד א' הולך כו' ושמואל אמר כו' חוזר ובפקדון לכ"ע ואפ"ה שליח יהיב להאיך ולא חייש לחזרה וכמ"ש שם הולך מנה כו' לימא בהא קמפלגי כו' ואפי' מ"ד לאו כזכי דמי דוקא שלא מצאו יחזור למשלח הלא"ה יהיב ליה וכן בב"ק שם ק"ד א' תנן לא יתן כו' אלא לאו כו' ואם איתא אפי' בעדים לא יתן וע' במלחמו' שם: וי"א דחייב כו'. מדהצריר להרשאה ובלא"ה יכול לומר לאו כו' וכ' הרא"ש בפ' הגוזל משום דחיישי' שמא בטלו וכנ"ל והא דלא כ' משום דחיישי' למיתה כמ"ש בגמ' ס"ל כמ"ש הרמב"ן במלחמות שם דלמיתה לא חיישי' כמ"ש בפ"ג דגטין שאפי' לענין גט לא חיישי' אפי' בחולה וזקן רק בגוסס וכן ספינה המטרפת בים בחזקת קיימין לכ"ד וכ"ש כאן ומ"ש דלמא שכיב ה"ק דלמא שכיב ושמע רב יוסף בר חמא ולא יהיב לך ובכדי תטרח הלכך ליקני לך כו' דליכא למיחש למידי מיהו לפי מ"ש הרא"ש בת' ובהג"ה סס"א דאפי' בהרשאה בקנין אג"ק לא יתן אם שמע שמת ועש"ך סק"ו שחולק ע"ז וכ' שהרא"ש מודה בקנין אג"ק ועוד י"ל דס"ל כמ"ש נ"י שם לא דחיישי' למיתה כנ"ל אלא כיון דבא היה רוצה לעשות לו תקנה גדולה כו' וע"כ צריך לטעם שמא ביטל: מי שהרשה כו'. כיון דקי"ל במרובה שם דשליח שויה יכול לבטל וכמ"ש ברפ"ג דתרומות וברפ"ד דגטין וברפ"ג דקדושין: ואם ירצה כו'. ג"כ מאותו טעם כיון דשליח שויה יכול להרבות כמה שלוחים. שם: ואין הנתבע כו'. רמב"ם שם ופשוט שהרי אפי' מת ובטיל שליחותיה מ"מ צריך ליתן לו וכמ"ש שם בגמ' דלמא שכיב כו' ואפי' לדעת הרא"ש והג"ה סס"א מ"מ כ' שם דוקא בודאי שמת כו' ע"ש אבל בספק לא ואפי' בקול לא חייש וע"ל ס"ב בש"ע ואפי' לדעת ההג"ה שם כאן ודאי שפטור שהרי מטעם זה הצריך להרשאה ועברא"ש פ' מרובה וכ"כ בעה"ת דלהכי חייש בגמ' שם למיתה ולא חייש לחזרה: וכן אם כו'. מטעם הנ"ל שכת' בס"ב: מיהו אם כו'. כן דייק ב"י מל' הרא"ש בפ' מרובה שכ' בלי ידיעת המורשה וכ' כיון שידע המורשה ירד לדין שלא ברשות ועבה"ג: המרשה כו'. כמש"ל דמפ' דהא דר' אבא בהרשאה איירי וטעם ההרשאה ג"כ משום חשש מיתה ולכן צריך לקנין רק אג"ק א"צ אם לא מטבע כמ"ש בגמ' וכנ"ל: או שאר כו'. עש"ך וכנ"ל דהטעם שמא ימות אבל בהקנה לו ליכא חששא: ויש מי כו'. משום דנעשה שותף עמו בכולה ואזיל לשיטתו שפי' הירוש' דשבועת הפקדון שכ"א מהשותפין יכול לתבוע את כולו וא"צ הרשאה ועמ"ש בס"ט ועברא"ש שם פ' שבועת הפקדון בשם הראב"ד יוז"ש בגמ' כאן למחצה כו': ואינו כו'. ואם רוצה כו' גמ' שם ור"ל משום דכ' כל דמתעני כו' כמש"ש: וחזר והלוה לו. פי' למורשה לעצמו והנפקד ידע שאינו שלו ה"ל כגנב מפורסם דלא עשו בו תקנת השוק הואיל וידע שלא היה שלו כו' ע"ש: ואם ראובן כו'. עסמ"ע וכמ"ש הרא"ש בב"מ ס"ו ב' על מ"ש שם ומודינא דאי שמיט כו' וע"ל סי' ס"ו סי"ז ואפי' ליש מי שאומר שם דוקא כו' כ' שם בהג"ה ואם אין הלוה כו' דחילוק דאשרי שם אינו אלא לגבי הלוה אבל לא ללוקח שגבה דודאי זכה בכ"ע. שם ועמש"ש: הרשאה כו'. כנ"ל ס"ד או שאר כו': אם אין כו'. כמ"ש בגמ' שם: שטר הרשאה כו'. דכ"מ שאין נ"מ במוקדם ומאוחר א"צ לזמן שהרי כ"י א"צ זמן לפי שאינו טורף מלקוחות וכמ"ש בסוף גטין כתב בכת"י כו' ואין בו זמן ובכת"י לא כ' ואין בו זמן אלא משום דבשטרות א"צ זמן בכת"י כיון שאינו גובה מלקוחו' גם בגטין כשר וכמ"ש בחדושי הרשב"א שם ע"ש: וכן מה כו'. כיון דשליח שויה ואין מסירת מודעא שייך ועוד דהא יכול לבטל שליחותיה כנ"ל ס"ג: אחד מהאחים כו'. כל ס' זה הוא ל' הרמב"ם נלמד מס' שקדם מבעל בנכסי אשתו ועבחידושי הרשב"א שם וכן ממ"ש בב"ק שם ואי כתב למחצה כו' דמ' דאף הרשאה א"צ אלא על המחצה ועבתשובת הרשב"א סי' אלף קל"ז: ואם יצא חייב. כתובות צ"ד א': ולפיכך יש כו'. מ' אבל על חלקו יכול לכוף אותו וע"ל סי' ע"ז ס"ט שנים שהלוו כו' והוא כפי' הרמב"ן מירושלמי ונרא' שהרמב"ם מפרש כפי' הראב"ד שיכול א' לתבוע הכל רק שמפרש דוקא אי איתיה במתא מהא דכתובות וכמ"ש הר"ן שם דהא בהא תליא וכ"ד הרשב"א כהראב"ד כמ"ש הר"ן בשבועות שם ועמש"ש סי' ע"ז ס"י: