ביאור הגר"א חושן משפט 392
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ואם היה מגרר כו'. עתוס' שם ד"ה ור"י כו' וכן הקשה הרשב"א דהכין מיתוקמא שפיר טפי דא"צ לחלק בין מקום הגחלת לשאר הגדיש אלא שכ' דה"ק דאפשר לאוקמיה אליביה אף בדאנחיה משא"כ לר"ל וז"ש וי"א כו' ועמ"ש בסי' ש"ץ ס"ה:
(ליקוט) וי"א דמשלם כו'. הרא"ש ע"ש אלא שכ' שתוס' לא פי' כן והוא דברי תוס' שם ד"ה ור' יוחנן כו' אבל יש"ש כ' דתוס' כ' כן משום סומכוס דאוקמינן שם י"ח דברי ר"א כסומכוס ודבריו תמוהין דא"כ הל"ל דאי לאו ככחו דמי ח"נ הוא דמשלם וקשה לר"א אבל קושית התוס' אפשר לתרץ כדברי יש"ש (ע"כ): [
בעל האש כו'. כפשטיה דגמ' וליחייב כו':
וי"א כו'. תוס' ד"ה וליחייב כו' פי' כו' וכמ"ש בסי' ש"צ ס"י:
ואם זרקה כו'. כשיטתו בהג"ה ראשונה וי"א דמשלם כו'. וכ"ז לפי' הראב"ד והרמ"ה שכ' בסי' שצא ס"ה אבל לשיטת התוס' ר"ל שיפטר בעל הכלב מחלקו וע"ש ד"ה וליחייב השני: