חוקי התורה: פיצויי הסתמכות (תשפ"ב)

הפסד – הוצאת ממון או נזק. סומך – אדם או תאגיד שנגרם לו הפסד. נסמך – אדם או תאגיד שגרם להפסד. סיכום – הבטחה מפורשת או מכללא, ללא תוקף מחייב. הסכם – חוזה מחייב. 2.הגדרת הסתמכות הסתמכות – סומך שנקט פעולה[1]הכרוכה בהפסד, או נמנע מפעולה[2]שיכולה היתה למנוע נזק,[3]וזאת על בסיס הסכם או סיכום עם הנסמך[4]או ייעוץ של הנסמך.[5] 3.הגדרת פיצויי הסתמכות פיצויי הסתמכות – תשלום של הנסמך לסומך על ההפסד שנגרם לו מחמת ההסתמכות. 4.חיוב פיצויי הסתמכות בהפרת סיכום נסמך שהפר מרצונו הסכם או סיכום עם הסומך, ביודעין,[6]ללא סיבה מוצדקת,[7]חייב בפיצויי הסתמכות. 5.חיוב פיצויי הסתמכות בייעוץ שגוי נסמך שנתן עצה שגויה לסומך ללא תמורה, חייב בפיצויי הסתמכות בתנאים הבאים: כאשר הנסמך אינו מומחה.[8] כאשר הנסמך הוא מומחה, וטעה בעניין הדורש מומחיות גבוהה במיוחד.[9] נסמך שנתן עצה שגויה לסומך בתמורה, חייב בפיצויי הסתמכות.[10] נסמך שנתן עצה שגויה, מחמת נסיבות שאינן בשליטתו ולא יכול היה לדעת עליהן[11], פטור מפיצויי הסתמכות. 6.הוכחת הסתמכות לא יחויב נסמך בפיצויי הסתמכות, אלא אם הוכח שהסומך פעל או נמנע מפעולה בשל הסתמכותו על הנסמך, ובכלל זה: הסכם או סיכום מפורש בין הנסמך והסומך .[12] סיכום מכללא העולה מנסיבות המקרה[13],ובכלל זה, הכרח של הסומך להסתמך על הנסמך,[14]או ממנהג מקובל.[15] 7.מודעות הנסמך להסתמכות לא יחויב נסמך בפיצויי הסתמכות, אלא אם הוכח, או שסביר להניח שהוא היה מודע להסתמכות עליו,[16]בין השאר, בנסיבות הבאות: הסומך הבהיר לנסמך שהוא מסתמך עליו.[17] היה על הנסמך לדעת שהסומך מסתמך עליו מתוך נסיבות המקרה,[18]ובכלל זה: הסומך נקט פעולת הסתמכות בפני הנסמך.[19] הכרח של הסומך להסתמך על הנסמך.[20] צורך מובהק של הסומך להסתמך על הנסמך.[21] 8.קשר סיבתי לא יחויב נסמך בפיצויי הסתמכות אלא אם קיים קשר סיבתי הכרחי בין הפרת הסיכום או מתן הייעוץ שלו, להפסד שנגרם לסומך.[22] לא יחויב נסמך בפיצויי הסתמכות אלא אם נסיבות ההפסד צפויות בהתחשב במכלול הנסיבות, לפיכך חיוב התשלום והיקפו הינו בהתאם למידת השכיחות של נסיבות ההפסד.[23] [1]למשל, אומן שייצר כלי על פי מזמין שחזר בו:שולחן ערוךחו"מ, שלג, ח. [2]למשל, מעסיק שנמנע מחיפוש עובד למלאכת דבר האבד, על פי הבטחת עובד שחזר בו:שולחן ערוךחו"מ, שלג, ה. [3]לדעתהריטב"אבבא מציעא עג, ב, ד"ה האי, ישנו חיוב במצב הסתמכות גם בגין מניעת רווח. אולם בדברי הפוסקים מופיע חיוב בגין הסתמכות רק על הפסד ממון קיים, למעט בדיני עבודה. [4]למשל,שולחן ערוךחו"מ, שלג, ח. [5]למשל:שולחן ערוךחו"מ, שו, ו. [6]שולחן ערוךחו"מ רלב, כא,וביאור הגר"אשם, לה;ישועות ישראלחו"מ, יד, ה;טיב קדושיןנ, יא. [7]שולחן ערוךחו"מ שלג, א; שלד, א;ישועות ישראלחו"מ, יד, הושו"ת ישועות מלכואה"ע, מה;שו"ת חוות יאיר, קסח (הובא בפתחי תשובהחו"מ, יד, טו). לעומת זאת ראה:כנסת הגדולההגהות בית יוסף, חו"מ, יד, לא, בסופו,ופסקי דין רבנייםג, עמ' 29-31. יש לציין, שלפי עילת החיוב מרצון מדין ערב, שנפסקה להלכה על ידי הרמ"א (לעיל הערה 8), הנסמך חייב גם כשהנסמך הפר את הסיכום מסיבה מוצדקת ככל התחייבות ערב. לגבי מקרה של אונס, ראו:פסקי דין רבנייםשם,ודיני בוררות(הרב יועזר אריאל) עמ' תל. מכל מקום, עילת החיוב מדין ערב לא נפסקה בשולחן ערוך (לעיל הערה 8), ולכן נכתב למעלה שחיוב הנסמך מותנה בהיעדר סיבה מוצדקת. [8]שו"ת הרא"שקב, ג,ושולחן ערוךחו"מ רכז, כה,וסמ"עשם, מד. [9]רא"שבבא קמא, ט, טז;רמב"םשכירות, י, ה;ושולחן ערוךחו"מ שו, ו. [10]שולחן ערוךחו"מ שו, ו. [11]נסמך שמקבל תשלום, נושא באחריות גבוהה יותר מאשר נסמך שעובד בחינם, והוא מוגדר כשומר שכר (שולחן ערוך חו"מ שו, א, ד, ו). מצב שבו אין כל אפשרות למנוע נזק, נחשב 'אונס' מבחינה הלכתית, שלגביו פטור גם שומר שכר (שולחן ערוך חו"מ שו, ב-ג), וגם מזיק (שולחן ערוך חו"מ שעח, א-ג). כמו כן, אין מקום לחייב מדין מזיק, היות ונסמך שלא מקבל תשלום, נושא באחריות פחותה יותר, ואינו חייב מדין מזיק. ראו עוד סעיף‎3, הערה 13 [12]ראב"דזכיה ומתנה, ו, כד;שו"ת ר' עקיבא איגרקמא, סימן קלד, ד"ה אמנם באמת. [13]בעל המאורבבא קמא, לה, ב בדפי הרי"ף, ד"ה ודאמר; וכןבמלחמות ה'שם,ומאיריבבא קמא, צט, ב, ד"ה המראה. [14]מרדכיבבא קמא, רמז קטז,וכןבהגהות אשריבבא קמא, ט, טז;וש"ךשו, יב. [15]רמב"םזכיה ומתנה, ו, כד,ושולחן ערוךאה"ע, נ, ג;ב"חאה"ע נ, ד;שו"ת מהרשד"םאה"ע, לב ('ולדידי לע"ד'). [16]הצורך בתנאי זה, הוא שלילת טענת פטור והשתמטות של הנסמך, כי לא ידע שהסומך יפעל לאור דבריו (ש"ךחו"מ, שו, יב;גר"אשם, טז). יש לציין, שלפי עילת החיוב מרצון מדין ערב, שנפסקה להלכה על ידי הרמ"א (לעיל הערה 8), ייתכן והנסמך חייב גם בלי הוכחה שהיה מודע להסתמכות, ראו:נתיבות המשפטקכט, ב;דברות משה, בבא קמא, סימן כו, ענף ב, עמ' 248. מכל מקום, עילת החיוב מדין ערב לא נפסקה בשולחן ערוך (לעיל הערה 8), ולכן נכתב למעלה שחיוב הנסמך מותנה בכך שהיה מודע להסתמכות. [17]שולחן ערוךחו"מ, שו, ו. [18]אחת הדוגמאות המובאות בפוסקים לכך, הוא מתן תשלום לנסמך בתמורה ליעוץ (נתיבות המשפטשו, יא;ערוך השולחןחו"מ שו, יג; וכך מורים דבריהמאיריבבא קמא, צט, ב, ד"ה המראה). אולם נראה שבזמנינו אין בכך אומדן דעת ברור, היות ומקובל לשלם למספר יועצים לשם קבלת חוות דעת שונות, והתשלום אינו מוכיח הסתמכות. אמנם תשלום בתמורה למקח וכדומה, מסתבר שהוא מוכיח מודעות להסתמכות; כך יש ללמוד מדין שנפסק לחיוב מוכר בהוצאות לוקח מחמת מוצר פגום שרכש ממנו (שולחן ערוךחו"מ רלב, כא) [19]שולחן ערוךחו"מ שו, ו;בעל המאורבבא קמא, לה, ב בדפי הרי"ף, ד"ה ודאמר; וכןבמלחמות ה'שם,ומאיריבבא קמא, צט, ב, ד"ה המראה. [20]שולחן ערוךחו"מ שו, ו;מרדכיבבא קמא, רמז קטז,וכןבהגהות אשריבבא קמא, ט, טז;וש"ךשו, יב. [21]כך יש ללמוד מכמה דינים שנפסקו לחיוב הנסמך, אף ללא אמירה מפורשת של הסומך כי הוא מסתמך עליו, כגון: חיוב מעסיק לשלם פיצוי לעובד, לאחר שהפר סיכום להעסיקו(שולחן ערוךחו"מ שלג, ב); חיוב לקוח לשלם פיצוי לאומן, לאחר שהזמין מוצר והפר סיכום לרוכשו (שולחן ערוךחו"מ שלג, ח); חיוב מלווה לשלם פיצוי ללווה, לאחר שהורה לו לרכוש שטר חוב והפר סיכום להלוות לו (סמ"עלט, מו).. [22]כאשר הנסמך לא קיבל תמורה מהסומך, חיוב פיצויי הסתמכות, כאמור במבוא, עשוי להתבסס על שלושה יסודות חיוב. חיוב נזיקין בהסתמכות מיוסד על דינא דגרמי (לעיל הערה 2), שלדעת פוסקים רבים מותנה בקשר הכרחי בין גורם הנזק לתוצאת הנזק (סמ"ע ופתחי תשובהחו"מ, שפו, א. כך עולה גם מתוך פסיקותהרמב"םחובל ומזיק, ז, ז-יבוהשולחן ערוךחו"מ שפו, א-ג. ראו גם תמיהתביאור הגר"א, חו"מ יד, לא,ובאר אליהושם). לפיכך, נקבע כי יש צורך בקשר הכרחי בין המעשה של הנסמך לתוצאה של ההפסד. וזאת אף שחיוב מדין שומרים ומדין ערב, אינו מותנה בקשר זה, משום שעילות חיוב אלו ביחס להסתמכות ללא תמורה, שנויות במחלוקת הפוסקים. כאשר הנסמך קיבל תמורה מהסומך, חיוב פיצויי הסתמכות מבוסס על חיוב מדין שומר שכר (רמב"םשכירות, פרק י, ג, ה;שולחן ערוךחו"מ, שו, א, ו). שומר חייב בפיצוי על הפסד שנגרם מחמת רשלנות בשמירה, אף שההפסד אינו ייגרם בהכרח. ולפיכך, בהתאם לעילת חיוב מדין שומרים, חיוב פיצויי הסתמכות אינו מותנה בקיומו של קשר הכרחי בין ההסתמכות לבין ההפסד, אולם בכל מקרה הוא מותנה בהוכחת הסתמכות ומודעות להסתמכות. [23]כאשר הנסמך לא קיבל תמורה מהסומך, חיוב פיצויי הסתמכות, כאמור במבוא, עשוי להתבסס על שלושה יסודות חיוב, נדון בשלושתם.א. דיני נזיקין– חיוב מזיק אינו מותנה במודעות שלו לאיכות החפץ הניזוק (שולחן ערוךחו"מ, רצא, ד), ונחלקו הפוסקים האם חיובו מותנה במודעות שלו לקיום החפץ הניזוק כאשר הוא לא צפוי (דעת המחייבים:שולחן ערוךחו"מ, שפח, א;ים של שלמהבבא קמא, ו, לב;ש"ךחו"מ, שפח, ו. דעת הפוטרים:רמ"אחו"מ, שפח, א). כאשר הנזק נגרם מממונו של המזיק, מוסכם כי החיוב מותנה במודעות לקיום החפץ הניזוק כשאינו צפוי (שולחן ערוךחו"מ תיח, יג;וש"ךשם, ו). מסתבר שהוא הדין כאשר הנזק נגרם באופן עקיף מפעולת המזיק, כמו במקרי הסתמכות (ראה לשוןרש"יבבא קמא, סב, א, ד"ה מאי; ולשוןהרשב"אשם, ב, ד"ה מי. יש לצרף לכך גם את הכרעתערוך השולחןחו"מ שפח, ה, לפטור בכל מקרה, מחמת הספק של מחלוקת הפוסקים לעיל).ב. דיני שומרים– החיוב מותנה גם במודעות לאיכות החפץ הניזוק, ככל שאינו מצוי (שולחן ערוךחו"מ, רצא, ד;ט"זחו"מ עב, ח;ש"ךשם, מ;אוריםשם, לז;ערוך השולחןשם, טו).ג. דין ערב– מסתבר שהוא הדין לחיוב מדיני ערב (הדומה לדיני שומרים בכך שחיובם מרצון והסכמה, על פיקצות החושןרצא, ד,ומנחת חינוךנז, א, ד"ה ועיין במגיד משנה). לפיכך במקרי הסתמכות, החיוב מותנה במודעות הנסמך לנסיבות ההפסד, כך שאם כלל הנסיבות אינן צפויות הנסמך פטור, ואם נסיבות מסוימות היו צפויות, שיעור החיוב הוא בהתאם לנסיבות אלו. כמו כן, לא ניתן לחייב מדיני שומרים וערב, אף כאשר הנסיבות היו צפויות, אבל איכות הנכס הניזוק יוצאת דופן ואינה שכיחה. יש להדגיש, כי כאשר הנסיבות צפויות, והנסמך לא שיער את שווי הנזק, הנסמך חייב במלוא שיעור ההפסד (הרב זלמן נחמיה גולדברג, מובא בתוך:חק לישראל: שומרים, א, עמ' 647, הערה ז). הרשמו לקבלת עדכונים תשלום למשפחתון בזמן המלחמה באיראן אברך שאינו משלם את דמי ועד הבית אחריות גזבר על כספי ועד הבית