עקרונות ונהלי בירור יהדות ומעמדם של הצדדים השונים ושל 'מבררי היהדות' שמטעם בתי הדין

הבקשה לדיון בהרכב מורחב לפניי פניית בא כוח המבקש לקביעת הרכב מורחב או העברה של הדיון בתיק זה להרכב כזה בשל החלטתו של הרה"ג שלמה שפירא שליט"א שלטענת המבקש יש לה השלכות רוחב נרחבות ביותר ואין מן הראוי שתינתן בדיין יחיד. החלטה לגופה של הבקשה לאחר העיון בתיק, בבקשה ובנימוקיה הריני דוחה את הבקשה על הסף ומכמה טעמים. אקדים את הרקע לבקשה זו: תיק זה עלה לבית הדין הגדול בשלהחלטה של בית הדין האזורישהטילה ספק ביהדותה של המשיבה, ובכך אף שחייב בגירושין נמנע מלדון בזכאותה לכתובה והטיל עיכוב נישואין על המשיבה וילדי בני הזוג. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור והערעור התקבל בהחלטה רחבה מפורטת ומנומקת של שלושה דיינים שקבעו שהמשיבה יהודייהללא ספק ובית הדין האזורי צריך לדון בזכאותה לכתובה. המבקש הגישלבית הדיןמסמכיםמגורמים הקשורים להנהלת בתי הדין הקובעים כי המשיבה מאומצת אף שהוריה (או לכל הפחות אימה [– לשיטתו: המאמצת]) יהודים,ובית הדין האזורי פנה לבית הדין הגדולכדי לקבל את התייחסותו למידע החדש – אם יש למידע החדש השלכות בעניין תיק הכתובה המתנהל בבית הדין האזורי.את הבהרת בית הדין הגדול לבית הדין האזורי מסר אחד מדייני ההרכבושובבהחלטה רחבה מנומקת ומפורטת, שעמדה גם על הכשלים בעצם ערעור המחלקה המייעצת על קביעת בית הדין הרבניהאזורי או הגדול,גם על כשירותם של מסמכים 'מוזמנים'לעניין קביעת בירורי יהדות,וגם על הנהלים המחייביםבקביעת יהדות שקבע נשיא בית הדין הגדול. העדר מעמדו של המבקש בהליך שבעניין יהדות המשיבה, אף שלהליך זה השפעה עקיפה עליו לאור מהלך הדברים שפירטנו נתייחס תחילה למעמדו של האיש כמערער בתיק בירור יהדות של האישה – המשיבה. ברור ללא כל ספק שאין למערער כל מעמד בבירור יהדותה של המשיבה.המבקש העלהבפני בית הדין הרבני את הספקות על יהדותה של האישה שהייתה אשתו, וממילא גם על יהדותם של ילדיו, כדי לפטור את עצמו מתשלום כתובתה של אשתו,שהייתה בזמן נישואיהם בחזקת יהודייה כשרה והוא נישא לה כדת משה וישראל והתחייב בכתובתה. אולם כאשר מועלים ספקות הלכתיים בפני בית הדין בדבר מעמדו ההלכתי של מי מהצדדים או ילדיו, הרי שחובתו של בית הדין לברר את הדברים אליבא דהלכתא, אם נוצר ספק הפוסל מבחינה הלכתית. אך הבירור בדבר יהדותה של המשיבה הוא הליך של בירור יהדות שבואין מעמד של תובע או מערער למי שעלול להרוויח ממון מהחלטה זו אחרת. הליך בירור יהדות הוא הליך הלכתי צרוףשרק לאדם שהוא מושא הבירור או לילדיו שעלולים להיפגע מקביעת מעמדו יש בו זכות הופעה בפני בית הדין [פניית המבקש לא הייתה בשם ילדיו וכאפוטרופוס שלהם וודאי שלא לטובתם], להם ולמי שבית הדין מעוניין לשמוע את עדותו. בקביעת יהדותה של המשיבהניתן פסק דיןברורשמי שהייתה בחזקת יהודייהגמורה ובת למי שהוחזקו כיהודים והחזיקו במסמכים אמיניםעל כך –אי אפשר לערער על יהדותה על פי עדויות שמיעהשל מי שאינם נאמנים לפוסלה,וגם לא בסברות והשערותנוספות שהועלה מברר היהדות. לאחר מכן פנה בית הדין האזוריבשאלה לבית הדין הגדול אם מסמכים נוספים שהוצגו בפניו משנים את פסק הדין הברור שנתן בית הדין הגדול.גם כאן אין כלל מעמד של מערער לבעל האישה.כאן מדובר בשאלת הבהרה של בית הדין האזורי האם רוצה בית הדין הגדול לעיין שנית בפסק דינו לאור המסמכים החדשים. על פנייה זו על בית הדין הגדול להשיב רק לבית הדין האזורי, וכך נעשה.דינה של פנייה זו הוא כשל בקשה לעיון מחדש שלדחייתה על הסףאין כל צורך בשלושה דיינים אלאדי בהבהרה של אחד הדייניםובנימוקיו מדוע אין צורך לפתוח את ההליך מחדש ולדון בו בשלושה. השלכות הרוחב השאלות הכבדותשיש להן 'השלכות רוחב', המוזכרות בפסק הדין של שלושת הדיינים וגם בהבהרת הרה"ג שלמה שפירא לבית הדין האזורי, הןאכןשאלות כלליות שיש להן גם השלכות רוחבכדברי המבקש, אךדווקא משום כך יש צורך להקפיד על הנהלים, על אופן הבירור ההלכתי וקביעת ההלכה, ועל בחינת הראיות ומשקלן כפי המבואר בספרי הפוסקים. ההנחות שצוינו בדחייתו של הרה"ג שלמה שפירא כמו גם הכשלים הרבים שציין להם, הן שאלות שכבר נדונו בעבר בפסקי דין רבים, בכנסי הדיינים ובנהלי בתי הדין, וודאי שהדיין יכול וצריך להסתמך על פסקי דין קודמים, על דברים שנאמרו בכנסי הדיינים מפי גדולי הדיינים ועל נהלים מחייבים שקבע הנשיא. המערער מציין כדוגמה ל'חוסר סבירות' בהחלטה שהשלכותיה חורגות מתיק זה, את קביעתו של הרה"ג שלמה שפירא על חוסר האפשרות לסמוך על המסמכים שנשלחו על ידי השלטונות ועל כך שאין לתת להם ערך ראייתי בבירורי יהדות. קביעת יהדות – העקרונות ההלכתיים ויישומם בבתי הדין ובנהלים בכלל ובמקרה זה בפרט אומנם כל היודע מעט בדרכה של ההלכה מביןכי קביעת יוחסין נקבעתבהלכהבראש וראשונה על פיעדות שניעדים כשרים, או על פי'חזקה'אועל פי'רוב'הנובע מהשתייכות ידועה ל'סיעה' או קהילה. לעומתם כל ראיה מרישום או מסמך שנכתב על ידי פקיד, גם אם הרישום אמיתי, יכולה להוות סיוע לבירור בלבד, אך אין היא מהווה ראיה הלכתית. זאת משום שהפקיד אינו עד, הוא לא התכוון לעדות, הוא רושם את דבריו בדרך כלל לא על פי ידיעתו אלא על סמך דווח או הצהרה של אדם שבא לפניו, וייתכן שאותו אדם הוא בעל אינטרס או שאותו אדם מדווח על פי השערתו או על פי שמועה שנתבססה אצלו. אך העולה על כולנה היא העובדה שהקביעה במשרדי המשפטים או הפנים או המשטרה בחו"ל, אם מדובר ביהודי או בבן דת אחרת, אינה קביעה הלכתית אלא מצביעה על השתייכות קהילתית בלבד לפי מושגיהם. בהקשר למידת אמינותם ופירושם של המסמכיםבכלל, ובפרט במסמכים על עובדות שהיו לפני עשרות שנים,מסתייע בית הדין בדרך כלל בייעוצם של מבררי היהדות,אך גםכאשר דעתם שהמסמך נכון ואמין, עדייןמשקלו ההלכתי הוא כסיוע לבירור הלכתי ולא כראיה מכרעת.הניסיון המצטבר בבתי הדין במשך השנים והובא במספר כנסי דיינים ובהחלטות שונות גם ממבררי היהדות וגם מדיינים שהתמחו בעניין, מביא למסקנה שישנו שינוי סטטיסטי ברמת האמינות שנמצאה למסמכים שהביאו עימם יהודי ברית המועצות בעלותם ארצה בשנים השונות. אך מובן שגם המסמך האמין ביותר אינו חורג מבחינה הלכתית מתוקף של מסמך. בשל כך,החלטת בית הדיןבהרכבו המלא שהאישה יהודייה וילדיה הם יהודים גמורים,שהתבססה על חזקתה ההלכתית הגמורה של האישה כיהודייה– בשל העובדה שהוריה הוחזקו בעלותם ארצה כיהודים והחזיקו במסמכים באמינות גבוהה שהם יהודים, והם החזיקו אותה כבתם הגמורה –אינה יכולה להתערער בשל מסמכיםשוניםאו שאלות וסברותשונות.זהו תורף דברי הרה"ג שלמה שפיראבהבהרתו לבית הדין האזורי כי לאחר פסק הלכתי מבוסס אין במסמכים שהובאו כדי לסתור את פסק הדין, ובוודאי שאין להטיל ספקות על יהדותם של האישה וילדיה במסמכים שאינם הלכתיים, ובפרט שאפשר להטיל ספק כלשהו באמינותם. חשוב להדגיש כיכשם שבית הדין ממונה על שמירת היוחסין של כרם בית ישראל ועל בירור והוצאת קוצים מן הכרם, כך הוא גם ממונה ושוקד על כך בכל עת למנוע הוצאת לעזעל מי שמוחזק כיהודי וכןלדחות ניסיונות לערער על חזקתו של מי שהוחזק כיהודיעל ידיהעלאת ספקות אוראיות שאינן קבילות בהלכה. בתי הדין מודעים להשלכות החמורות של 'עיכוב נישואין' ו'פסול יוחסין' המהווים פגיעה חמורה בנשוא הדיון ובדורות היוצאים ממנו, ולכןבתי הדין עמלים ימים ולילות 'בכוח דהתירא' לברר את הספקות ולהפריכם, או לנסות להכשיר את מי שהתעוררו עליו ספיקות שאי אפשר להפריכם. מתן הוראות והנחיות כלליות אגב דחייה זו של בקשת המערער אני מבקש לעמוד להבהיר ולהדגיש אתהנקודות החשובות שהעלה הרה"ג שלמה שפירא שליט"אבהחלטתו, שאמורות להיות יסוד ואבן דרךבכל הדיונים על בירורי היהדות בבתי הדין הרבניים.יסודות אלו כבר הועלו על שולחן מלכיםבפסקי דין, בכנסי הדיינים, ובחוזרים ונהלים שהוצאתי בעבר, אךלאורמקרים רבים ופניות רבות המצביעותעלשעדיין לא נטמעו דייםבעבודת בתי הדיןהריני מוצא לנכון לחזור ולקובעםמחדש: א. בכל מקרה של בירור יהדותעל בית הדין האזורי לברר בעצמו את המעמד ההלכתישל נשוא הדיון לפי ההלכה. רק כאשר ישנו ספק במעמדויכול הוא לקרוא למערכת מבררי היהדותשנועדהלסייע בזיהוי המסמכים ואמינותם. אך למרותמלאכת הקודש שהם עושיםעלינו לדעת כי כולהנועדהרק כדי שבית הדין יוכל בעזרתםלאשש או לפרוךאת הנתונים הנוגעים למושגים ההלכתיים. אך ודאי שמערכת מבררי היהדות אינה גוף בעל מעמד הלכתי ואף לא בעל מעמד עצמאי. ב. בית הדין הוא שצריך להורות על קיומו של ספק המצריך בירור על ידי הגוף המסייע, אךבמקום שדעת בית הדין היא שהמעמד ההלכתי חזק וברור, קיים איסור להוציא על יהודי לעז על סמך רישוםכזה או אחרשל מי שאינו מוסמך הלכתיתלקבוע את העובדות ההלכתיות. ג. יתרה מזו, בנהלים שפורסמו על ידי ויסודם בפסקי דין קודמים בערכאות השונות, נקבע כיהדיין חייב להיות שותף לתשאול ולבירור שנעשה על ידי המומחה. שהרי כשם שמן הדין בית הדין לא דן על פי המתורגמן, וזאתכדי להתרשם בעצמומאמינות העד או המשיב, כך יש צורך שהדיין יהיה נוכח ויתרשם בעצמו מהליך הבירור. ד. כמו כן כאשר הדיין נוכח בהליך הבירור הוא יכוללהציג שאלות שיש להן חשיבות הלכתית עצמאיתלבירור ההלכה, כמו בסגנון אמירת 'יכיר' של אב על בנו, או נאמנות האם או 'נאמנות חיה' – מיילדת, או קביעה אם מדובר בעד כשר הלכתית וכדומה, שבהעדר הדיין יתכן שלא יישאל הנחקר כראוי ונמצא שלא מוצה ההליך ההלכתי. ה.על מערכת הנהלת בתי הדיןלהביא לידיעת כל הנוגעים בדבר את ההבהרות הללו, לדאוג לקיום הנהלים בכל ההרכבים של בתי הדין, ולהבהיר את חלוקת התפקידים בין בתי הדין וסמכותם ובין תפקידם וייעוצם של המבררים העוסקים במלאכת הקודש. ו. ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הצדדים. ז. על המזכירות לוודא הגעת פסק דין זה לכלל הדיינים. ניתן ביום י"ב בסיוון התש"ף (4.6.2020). הרב דוד ברוך לאו – נשיא