תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 48.

הַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵירוֹ, וְחָזַר וּמְחָלוֹ – מָחוּל, וַאֲפִילּוּ יוֹרֵשׁ מוֹחֵל. דְּמָר אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. וּמָר לֵית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל, וְהָכָא בְּאִשָּׁה קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: אִשָּׁה סָמְכָה דַּעְתַּהּ, מֵימָר אָמְרָה: לָא שָׁבֵיק לֵיהּ לְדִידִי וּמָחֵל לֵיהּ לְאַחֲרִינֵי, וּמָר סָבַר: אִשָּׁה נָמֵי לָא סָמְכָה דַּעְתַּהּ בְּמִלְוָה עַל פֶּה. בְּמַאי פְּלִיגִי? בִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מָנֶה לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לִפְלוֹנִי בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן – קָנָה. מָר סָבַר: כִּי קָאָמַר רַב הָנֵי מִילֵּי בְּפִקָּדוֹן, אֲבָל מִלְוָה – לָא. וּמָר סָבַר: לָא שְׁנָא מִלְוָה וְלָא שְׁנָא פִּקָּדוֹן. נֵימָא כְּתַנָּאֵי: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּשְׁטָר״ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְקוּדֶּשֶׁת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁמִין אֶת הַנְּיָיר, אִם יֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. הַאי שְׁטָר הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שְׁטַר חוֹב דַּאֲחֵרִים – קַשְׁיָא דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר. אֶלָּא בִּשְׁטַר חוֹב דִּידַהּ, וּבִמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה קָא מִיפַּלְגִי! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים. וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי, וְרַבָּנַן מְסַפְּקָא לְהוּ אִי כְּרַבִּי מֵאִיר אִי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, הִלְכָּךְ שָׁמִין אֶת הַנְּיָיר, אִם יֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כְּגוֹן שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וּבִדְרֵישׁ לָקִישׁ קָמִיפַּלְגִי. דְּבָעֵי רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁטַר אֵירוּסִין שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, מַהוּ? הֲוָיָה לִיצִיאָה מַקְּשִׁינַן, מָה יְצִיאָה בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ, אַף הֲוָיָה נָמֵי בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ. אוֹ דִלְמָא: הֲוָיוֹת לַהֲדָדֵי מַקְּשִׁינַן, מָה הֲוָיָה דְכֶסֶף לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ, אַף הֲוָיָה דִשְׁטָר לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ. בָּתַר דְּבַעְיַהּ הֲדַר פַּשְׁטַהּ: ״וְיָצְאָה... וְהָיְתָה״, מַקִּישׁ הֲוָיָה לִיצִיאָה. מָר אִית לֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, שֶׁכְּתָבוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ. וּבִפְלוּגְתָּא דְּרָבָא וְרָבִינָא, וְרַב פָּפָּא וְרַב שֵׁרֵבְיָא קָמִיפַּלְגִי. דְּאִיתְּמַר: כְּתָבוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, רָבָא וְרָבִינָא אָמְרִי: מְקוּדֶּשֶׁת, רַב פָּפָּא וְרַב שֵׁרֵבְיָא אָמְרִי: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. נֵימָא כְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: ״עֲשֵׂה לִי שִׁירִים נְזָמִים וְטַבָּעוֹת, וְאֶקַּדֵּשׁ אֲנִי לָךְ״, כֵּיוָן שֶׁעֲשָׂאָן – מְקוּדֶּשֶׁת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּגִּיעַ מָמוֹן לְיָדָהּ. הַאי מָמוֹן הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא אוֹתוֹ מָמוֹן, מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: אֲפִילּוּ אוֹתוֹ מָמוֹן נָמֵי לָא! אֶלָּא בְּמַאי כּוּ מִקַּדְּשָׁא? אֶלָּא לָאו בְּמָמוֹן אַחֵר, וּשְׁמַע מִינַּהּ בִּמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה קָמִיפַּלְגִי. וְסָבְרִי דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה [וְעַד] סוֹף וְהָוֵה מִלְוָה. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה מְקוּדֶּשֶׁת, וּמָר סָבַר: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְהָכָא – בְּיֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף קָמִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: