פתחי תשובה על אבן העזר 130
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
צריך שיחתמו שני עדים. עב"ש סק"א שכ' וז"ל עיין בתו' ריש גיטין והרא"ש פ' השולח כתבו הא דתיקן ר"ג שיהיו חותמים לא שצריכים לחתום אלא עצה טובה כו' עכ"ל ועיין ביש"ש פ' השולח סימן מ"א שכ' וז"ל ולדינא נראה בלא ע"ח אין להכשיר הגט לכתחילה שהוא נגד התקנה דא"א לפרש שאינה אלא עצה טובה מדנקיט במתני' גבי אינך תקנות משמע דהוא נמי תקנה ובגמ' אי' להדי' תקינו רבנן משמע דתקנה היא. ואף הא"ז שכ' להכשיר בלא ע"מ כאשר הבאתי פ"ק סימן י' היינו דוקא דיעבד כו' ועוד אומר מאחר דנהגו כ"ע לחתום עדים אם יתנו בלא עדים אין לך לעז גדול מזה כו' וא"כ כל זמן שלא נשאת ואין לחוש לעיגון ראוי שיכתבו גט אחר ודוקא שנתנו הגט מאחר שנתגרשה בו מדאוריי' הוא שראוי לחוש לעיגון ותנשא בו אבל כל זמן שלא נותן אפי' יש לחוש לעיגון אין ראוי ליתן לכתחלה נגד התקנה ואיכא למיחש ללעז ומאחר שג"כ לר"מ פסול מדאוריי' הנראה בעיני כתבתי עכ"ל ועיין בס' ב"מ שהביאו והאריך בזה ועמ"ש לקמן סי"ח ס"ק י"א:
שלא יהיה קרוב. עיין בס' ישועות יעקב סק"ג שכ' טוב טעם לזה משום דדעת כמה פוסקים דכתב סופר ועד כשר בדיעבד עכ"פ א"כ הסופר נחשב כעד והוי כמו נמצא אחד מהן קרוב או פסול ע' בח"מ סי' מ"ה סי"ב בהגה ובזה מסולק קושיית מהרי"ק (ע' בד"מ ס"ס זה) מהא דהבעל עצמו נותב את גיטו דידוע דבעל דבר שאינו בגדר העדות אינו פוסל שאר עדים כו' ע"ש (ומ"מ בדיעבד אין מקום לפסול מחמת זה כמובן ולקמן ס"ס קנ"ד בסדר הגט כ' הוא עצמו ז"ל כן בהדיא ע"ש) וע' בס"ק שאח"ז:
קרובים לסופר וכולם כו'. ע' לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג סעיף ד' דשם לא הקפיד גם לכתחילה רק באם נוטל הסופר או הרב המסדר יותר משכר בטילה והוא בב"י סימן זה בשם הקונדרס וגם ע"ז חולק הב"י. ועיין בתשו' ברית אברהם סי' ק"ד שכ' דהיכ' דלא אפשר מחשש מיתה ועיגון אין להקפיד גם לכתחילה על חשש כזה ובפרט אם הסופר אינו נוטל שום שכר כו' ומכ"ש היכא דידעו הב"ד בעצמם שהסופר כותב לשמו כו' ע"ש עוד בתשובת הגאון מצילץ שהועתק בס"ס ק"ה שם וע' בס"ק הקודם:
יתחיל בראש שיטה. עיין בתשו' עה"ג סי' כ"ד אודות אחד מעדי הגט שמו יוסף התחיל לחתום וכתב אות י' משמו ודילג אות ו' והתחיל לכתוב אות ס' וכתב חצי עיגול מן הס' וציוו עליו לכתוב באותה הרחקה שבראש השיטה אות י' ומן היוד אשר כבר נעשה יעשה ויו ויגמור הסמ"ך וגמר חתימתו והנה קצת מפקפקים על גט הזה מחמת ב' דברים א' דהוי כמו נכתב הגט שלא כסדר וב' כיון שהרחיק העד כמלא יוד מן השרטוט שבצד ימין. והוא ז"ל השיב דאין בגט זה שום פקפוק דמטעם שלא כסדר אין בזה שום קפידא אפילו בכתיבת תורף הגט ולא מצינו דצריך דוקא כסדרן כ"א בתפילין ומזוזות ודבר זה א"צ ראי' כלל (וכ"כ הב"ש לעיל סי' קכ"ה ס"ק י"א ע"ש עוד) ואעפ"כ לסתום פי המוציא לעז אביא ראי' ממ"ש הפוסקים (בסימן קכ"ה סי"ט) שאם קיים בגט מה שכ' ב"ח אפילו מתורף הגט כבר רק דעכשיו נהגו כו' ומצד שהעד הרחיק מן שרטוט בצד ימין מלא אות יוד ג"כ אין חשש ויש ללמוד ק"ו מהא שאם חתם העד השני תחילה (המבואר בהגה דסעיף הקודם) ע"כ כל המפקפק בגט הזה אינו אלא טועה ע"ש):
שאלו בשלומה פסול. עב"ש סק"ד באמצע הדבר שכ' נשמע מזה גט שלא היה ע"ח כלל וניתן בע"מ אפילו לא נשאת כשר דאל"כ ל"ש לומר כשר כו' ואינו מובן מה צריך ללמוד זה מכאן הא מפורש כן בש"ע סימן קל"ג ס"א וכן תמה עליו בס' ב"מ. ועמ"ש לעיל בק"א. ומ"ש עוד לפ"ז נראה אם אין מוכח בגט מי הוא המגרש כו' עד ולא כתשו' ש"י סימן ל"ו כו' עמ"ש בזה בסימן קל"ו ס"ו ס"ק וי"ו:
דבק שני עורות. עבה"ט ועיין בס' ביאור מרדכי מהגאון מהר"מ בנעט זצ"ל הלכות מזוזה שתמה על הב"ש וכתב שדבריו תמוהים הרבה ע"ש. גם בס' בית מאיר תמה על הב"ש בזה ומסיים דיפה פסק הרמ"א ז"ל דפסול מספק. ובזה אפשר ליישב קצת המנהג שלא לכתוב גט על נייר כדמשמע מת' מהרמ"ל סימן ק"א והח"מ סי' קכ"ד סק"ו כתב וכי גרע פפי"ר מעלה של זית ולהספק הנ"ל דאפילו דיבק קודם הכתיבה נמי אפשר דפסול ניחא דאין דומה לעלה שמחובר מתחילת ברייתו משא"כ פפי"ר שנעשה מחובר ע"י אדם מדברי' הנפרדים והגם דבאמת אין בזה חשש לפסול כמבואר בגיטין י"ט ע"ב נתן לה נייר וע"כ לחלק מפני שממש פני' חדשות בא לכאן שפיר חשיב מחובר מתחילת ברייתו מ"מ קצת טעם הוא להסמיך לו לכתחילה עכ"ל (עמ"ש לעיל סי' קכ"ד ס"ק ז') יע' בתשר ח"ס חא"ח סימן ה' מ"ש בזה:
או שינה בו כ' הב"ש כלומר שהעלה לאביו שם אחר ולא משמע כן מדברי הרשב"ץ שהבאתי לעיל עכ"ל. וע"ל בס"ק ג' באם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו הי' שמו רלזבן כו' ע"ש. ועיין בס' ב"מ שכ' עליו ילע"ד מעולם לא כיוונו התה"ד ורמ"א לשונ' כזו כו' ובזה בודאי פסול דמזדייף מתוכו הוא אלא שנידונו לשונ' לאותיו' דאינם יכולים להקרא כלל בשם אחר שאינו אלא כחסרון דכשר אבל עובד' דהרשב"ץ מזוייף מתוכו הוה עכ"ל. ועמ"ש לעיל סימן קכ"ט ס"ק י"ח:
שינה בו. עבה"ט מ"ש ובכל אלו דאין טעות פוסל ה"ה חק תוכות כו' ועיין בס' רביד הזהב פ' תצא מה שתמה על תשובת מהרי"ט צהלין סימן צ' בזה ועיין בנ"צ מ"ש בזה ועמ"ש לעיל סימן קכ"ה ס"ק י"ג:
כתיבה תמה. עיין בס' ג"פ לעיל סימן קכ"ו סק"ט שכ' דכן מבואר בס' תומת ישרים סימן ק"ה וכ"כ בשה"ג שאצל המרדכי דף תרט"ו וע' תשו' הרשב"ץ שהביא מב"י ר"ס זה. וראיתי גט א' ששלחו מצפת לפה ירושלים תב"ב והיו עדיו בכתבי פרובינצל (הוא מה שקורין רש"י כתב כ"כ הוא ז"ל שם סק"ד) ושמעתי שכן נוהגים לכתחיל' ואפשר שטעמם שאם באולי תצטרך האשה לקיים הגט שימצאו קיום לחתימות העדי' בנקל כיון שרגילים לחתום כן בשאר שטרות משא"כ אם יחתמו בכתב אשורי בדוחק ימצאו קיום עכ"ל. גם בס' זכור לאברהם ח"ג דף קי"ט כתב דבאיזמיר חותמין בכתב פרובינצל אך כתיבה תמה מבלי דבוק ומחק וטשטוש כמו בגט ע"ש ועב"פ סוף סק"א שכ' בשם הרשב"ם (צ"ל הרשב"ץ ע' בב"י והוא בתשב"ץ ח"א סימן ז') דע"פ הדין א"צ כתב אשורית בחתימת העדי' גם כשתינוק חריף יכול לקרות כשר אפילו כשתינוק שאינו חריף א"י לקרות ע"ש. ועיין בתשו' אא"ז פני' מאירות ח"ב סימן י"ט שכ' ובדבר העד פרץ שתינוק קרא הר' בשם דלי"ת והנ' פשוטה קרא אותו יו"ד נו"ן כבר הביא הב"ש בשם הרשב"ץ כשתינוק חריף יכול לקרותו כשר כו' וה"נ עינינו רואות שתינוק חריף שבספרדי' יקרא כראוי יש להכשיר ואין מדקדקין כ"כ בחתימת העדי' רק אם אנו יכולי' לקרות כשר ובפרט במקום עיגון ודאי אין להחמיר כלל עכ"ל:
ואם א"י לחתום. עיין בס' ג"פ לעיל סימן קכ"ג סק"ט שכ' בשם תומת ישרי' סימן קמ"ב שכ' בשם רבינו ישעי' השני שהחותם ע"י לבלר שהלבלר אוחז ידיו וכותב אין חתימתו מועלת כלום שאין זו כתיבת החותם והאריך בראיו' עכ"ל וכן מבואר מדברי המג"א בא"ח סימן ש"מ סעיף קטן זיין קטן אוחז בקולמס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז כו' ע"ש והוא מדברי הרמב"ם פי"א מהל' שבת דין י"ד וצ"ע בזה בתוספתא שבת פי"ב הלכה י' דאיתא שם נתכוון לסייעו האוחז בקולמס חייב כו' כפי גירסת רבינו הגר"א ז"ל שם:
שלא לחתום הסופר. עב"ש ס"ק כ"ט מ"ש והיכ' דאמר לג' שיכתבו ויחתמו ומת א' מהן י"ל במקום עיגון ודחק כשר שלא לחתמו כלל ויתנו לפני עדים כו' ועיין בס' בית מאיר שהשיג עליו וכתב שדברי תימה הם דבכה"ג בודאי הגט בטל ע"ש. גם בתשו' ברית אברה' סימן צ"ג אות י"ז וסימן ק"ב סוף אות ג' חולק על הב"ש בזה והביא שם מדברי מהרי"ק שורש כ"ז דמבואר להדיא כן ע"ש (ושם בסימן ק"ה אות י"ב שהבייא דשוב מצא כן בתשו' פנים מאירות ח"א סימן נ"ה דמבואר ג"כ דהיכא דצוה לשני עדים לחתום ולא חתם רק א' ודאי פסול יעו"ש) וכן בתשו' בגדי כהונה ס"ס י"ג נדפס שם תשוב' מהגאון בעל הפלאה זצ"ל שהשיג ג"כ על הב"ש הנ"ל ושאין לסמוך להקל בזה. וגם הרב המחבר ז"ל אף שמתחיל' צידד לתרץ דברי הב"ש מ"מ מסיק דלדינא קשה להקל ובפרט כי היש"ש גיטין פ"ד סימן מ"א (הובא לשונו לעיל סק"א) פסק אף במקום עיגון ואף שהי' בריצוי הבעל לא יתן לכתחיל' גט בלא עדי חתימה נגד התקנ' מטעם לעז יע"ש מכ"ש בנ"ד שיש לחוש לשינוי דעת הבעל מ"ש ועמ"ש לקמן סימן קל"ג ס"ק ג':
ואפילו בעד א' אינו גט. עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סימן רכ"ב אות י"א וע"ל סימן קל"ג בב"ש ובה"ט סק"א בשם ט"ז ועמ"ש שם:
לישא הגרוש'. עבה"ט וע' בסדר מהר"ם בסג"ר אות י"א. שכ' א"צ להקפיד שלא יהיו העדים כהני' וגם א"צ להתנות עמהם כו' ונראה שנמשך בזה אחר דברי התוס' י"ט פ"ד דבכורות משנה ו' שכ' שם דעל העדים מעיקר' לאו קושיא דכתב הב"י בח"מ ס"ס כ"ח (ובש"ע שם סי"ח בהגה) בשם תשוב' להרשב"א שלא אמרו הנוטל שכר להעיד עדותו בטילה אלא בעדי' שנעשו עדים כבר שהם מצווים להעיד כו' ע"ש ועיין בס' נה"מ בת"מ סימן ל"ד סק"י מ"ש בזה. ועיין בס' תו"ג ס"ק כ"א דנראה לו טעם אחר דעדים לא נצטוו רק להגיד בפה לפני ב"ד כשיודעין עדות אבל אינה מחוייבים ליתן בידו כתוב וחתום כו' וכתב דהרמ"א לא הוצרך לטעם שלו רק מחמת שלוקחין שכר הרבה שניכר דלאו שכר כתיבה ושכר ראי' הוא רק שכר מתועלת שיהי' לזה בעדותן ויש בו משום מראית עין לכן כתב הרמ"א טעם שלו דמשום התנאי דכשיקלקלו ישלמו ומשום שאסורין לישא הגרושה שוה חתימן הרבה ויכולין ליקח כל מה ששוה בעיניהם. וכ' עוד דמזה הטעם שכתבתי יכולין ג"כ עדי חתימת שטר מלוה ומקח אף שכבר ראו הענין ליקח שכר רק לא שכר הרבה ע"ש: (וכ"כ בתשו' חתם סופר ס"ס ק"ג בענין עדי שטר ראיה על קידושין שלקחו שכר דלא נפסלו מהאי טעמא ע"ש):
קודם שיחתמו. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א ס"ס קנ"א שכ' דמה שנהגו שלא יחתמו העדי' עד שייבש הגט הוא חומרא בעלמא דבשלמא שעת נתינה טעמא שיהא כ' שאינו יכול להזדייף אבל העדי' למה צריכין להמתין עד שייבש ואפשר דטעמא הוי משום דבעל אמר להם לחתום בגט וזה אינו גט כשר ומ"מ חומרא זו הוא רק לכתחילה אבל לא בדיעבד ע"ש ועמ"ש בזה לעיל סימן קכ"ד ס"ט ס"ק ט"ו בשם הג"פ: