ש"ך על חושן משפט 211

דבר שאינו ברשותו כו' ע"ל סי' ר"ט ס"ה ומ"ש שם בשם תשובת רשד"ם ובתשובת ר"א ן' חיים סי' ס"ו ובתשובת רמ"א סי' ע"ח דף ק"מ וקמ"ז וברשד"ם סימן רס"ה ורפ"ג ורפ"ח ושע"ג ובתשובת ר"ש כהן השייכים לס"ב סי' י"א: ואמר שדה זו כו' דכיון דפירש ובירר מקחו וירוש' ממילא קאתי לא חשבינן לי' כולי האי דבר שלבל"ע עכ"ל סמ"ע וכן הוא ל' הרא"ש פ' מי שהיה נשוי ור"ל אבל אם אמר שדה זו שאני לוקח הוי דשלב"ל אע"ג דאמר זו כדמוכח בש"ס פ"ק דמציעא (דף ט"ז) ובכמה דוכתי ודלא כע"ש שכתב וי"א דאם פירש ואמר שדה זו לכשאקחנה וכן אם אמר שדה זו לכשאורישנה כו' עיין בתשו' ן' לב ס"א סי' ס"ג דף פ"ז פ"ח: ואינו צריך להחזיר דמים כו' ע' בתשוב' מהרש"ל ומור"ם ומה"ר יוסף כהן ומהר"מ מלובלין בזה באורך ועיין בב"ח: הכותב נכסיו עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' י"ח וברשד"ם סי' ש"ט: מי שהיה לו פקדון כו'. ומי שיש לו משכון ביד אחרים כתבו התוס' פרק איזהו נשך (בבא מציעא ד' ע"ג ע"ב) גבי עובדא דרב מרי בר רחל דמה שיתר על החוב יכול להקדיש ולמכור אבל גובה תחלה חובו כו' (ועיין בהגהות אש"רי שם) ובאמת כן דעת יש פוסקים אבל י"ח דאפי' המותר א"י להקדיש ולמכור ועיין בספרי ש"ך בי"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ב ומ"ד ובספרי נקודת הכסף שם שהארכתי בזה וראיות התוס' מפ' א"נ יש לדחות ע"ש ודוק ויש לחלק ולומר דדוקא בהקדש אבל במכירה כ"ע מודו דיכול למכור וצ"ע עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' קנ"ב ובמבי"ט ח"א סי' ק"ז: