ביאור הגר"א חושן משפט 306

ואם אמר כו'. וכ"מ מרש"י שם ד"ה ש"ח נמי כו' וד"ה קמ"ל כו' ובזה מתורץ קו' תוס' מט א' ד"ה אלא ועש"ך ועמ"ש סי' קכ ס"ב: שאין אומן כו'. רי"ף כמסקנא דגמ' שם לא דכ"ע כו' וכ"כ בסי' שלט ס"ו ועברא"ש פ"ב דקדושין דר"י חולק על הרי"ף ופ' כרב אסי ועבא"ע סי' כח סט"ו: הבנאי כו'. מתני' שם: אם השבע כו'. איפסיק הלכתא שם ובפ"ק דע"ז כר' יהודה: ומה כו'. עתוס' שם ד"ה אם כו' וכן הסכים הרא"ש: (ליקוט) ומה שהיה כו'. כ"ה לפי' ר"י אבל לפי' הר' אלחנן והביאו בהג"א שם הוא כפשטיה ואינו נחשב השבח מהקרן וזהו דעת הרמב"ם וש"ע שסתמו ופי' הר' אלחנן מרווח יותר וע"ש (ע"כ): אמר בעל כו'. ממש"ש: צ"ט ב' ק' א' אנא הא ר"מ דתנן לצבוע כו' וא"א דאף לר"י יכול בעל הכלי והצמר לומר כן אף ר"י היא וכן כו'. ממש"ש ק"ב א' מחלוקת ואח"כ סתם כו' דתנן כל המשנה כו' ואם איתא באיזה ענין ידו על התחתונה לר"י במ"ש שנותן את הפחות יותר מר"מ אם היציאה יתרה הא גם לר"מ שנותן לו דמי צמרו אין לי אלא השבח לאומן ואם בשהשבח יתירה הא אם רוצה מחזיר לו דמי צמרו אלא דלר"מ יכול אף בעל הצמר לומר תן לי דמי צמרי ולר"י אין יכול ומאי על התחתונה ודוחק לומר לצדדין קתני: שאין האומן כו'. משא"כ לר"מ דשינוי קונה וזש"ש צ"ה א' ת"ש לצבוע כו' ואי ס"ד כו' ומזה ראיה לדברי הרי"ף דס"ב דמסקנא דגם ר"מ ס"ל דאין אומן קונה בשבח כלי דלא כמ"ש הרא"ש בפ"ב דקדושין סי"א ונ"ל דאין זו ראיה כו' ר"ל ובאמת קיימא האי תנאי וקי"ל כר"מ וא"א לומר כן דא"כ האיך מוכיח הגמ' דס"ל שינוי קונה כנ"ל. אבל ר"י אע"ג דס"ל שינוי קונה נוטל בעל הצמר בשבח משום דס"ל כל המשנה כו' וזש"ש ק"ב א' מחלוקת כו' כנ"ל דר"מ ל"ל ואע"ג דשם ק"ב ב' אמרינן דלר"י שינוי אינו קונה היינו משום תקנה כל המשנה ור"ל שינוי בכה"ג אינו קונה דלגמרי התקינו כל המשנה כו' ובזה מתורץ קו' תוס' דע"ז ו' א' סד"ה ר"מ. וא"ת כו' ותירוצם צ"ע דא"כ מאי קאמר מחלוקת ואח"כ כו' הא פלוגתייהו בשינוי קונה ולפמ"ש ניחא אלא דק' דל"ל שם דפליגי בשינוי קונה הל"ל הא ר"י דס"ל כל המשנה כו' ומנ"ל דס"ל לר"י שינוי אינו קונה אלא משום דלגמרי ר"י פליג אר"מ ואף אם אומר בעל הצמר תן לי דמי צמרו אין שומעין לו אף שהשבח יתר על היציאה וזש"ש דפליגי בהותירו אם שינוי קונה ולמדו זה ממ"ש ר"י אם היציאה כו' ול"ק אם היציאה יתירה על השבח נותן לו דמי צמרו וז"ש דס"ל לר"י אינו קונה ואין א' י"ל שיטול את הצמר וכן לר"מ להיפך: אם היה כו'. כר' יוחנן ואף שמואל ל"ק אלא אליבא דר"מ דס"ל נתקל פושע הוא ולא קי"ל כוותיה: והטבחים כו'. עסמ"ע בשם הטור: כגון ששהא כו'. איבעיא בפ"ב דחולין: וכן כו'. בפ"ק שם ואמרו שם כל ספק לאתויי כה"ג לרב הונא ועתוס' דב"ק שם סד"ה מנעך. ור"י מפרש כו': ואע"ג כו'. נלמד מהנ"ל: שיש כו'. וכדעת ר"ת בתוס' הנ"ל ע"ש: אע"פ כו'. עתוס' שם ד"ה ותניא כו': והוא כו'. מעובדא דר"א שם: (ליקוט) והוא שיאמר כו'. דאז ה"ל כדן את הדין כו' וראיה ממ"ש בב"ב ל' ב' ההוא כו' אפ"ת רבנן כו' אלמא אע"ג דהכשילו בעצמו ועצתו אפ"ה פטור משום דא"ל לא ה"ל לאסמוכי על דברי כ"ש בכה"ג. מרדכי (ע"כ): או שהיו כו'. מעובדא דר"ח שם דמ' דאי היה קבעי למגמר היה חייב: וי"א כו'. עתוס' שם ד"ה אחוי כו': הנוטע כו'. ס"ל דמ"ש וספר מתא. מתא קאי אכולהו. מ"מ: וי"א כו'. עבה"ג ועפ"מ שישבו דאפשר דרבינא שתלא דכולם הוה ואפסיד לרבינא כו': והמקיז דם. רשב"ם וטור דלא כרש"י אלא כמ"ש רש"י בב"ב כ"א א' אבל שני הפירושים אמת דשניהם נק' אומנא ועבפי"ט דשבת ופ"ג דתענית ושניהם פסידא דלא הדר: שפשע כו'. וכ"כ תום' שם ד"ה וספר כו' ע"ש: וי"א דאע"פ כו'. דל"ק אלא כמותרין דפסידא דידהו הוי כמו התראה דפסידא אחרת צריכה התראה ג"פ כמ"ש בב"ק כ"ג ב' וכמ"ש בסי' שצז ס"ב וענ"י: אם הוא כו' אבל כו'. דאותם שדרך לטעות אחולי אחליה בע"ה אבל יותר חייב לשלם בעד כל הטעיות וכמ"ש בב"ב צד א' רובע שכיח כו': ומ"מ כו'. כמ"ש בר"פ הפועלים וש"מ: אם עמד כו' דס"ל כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות בשדה העשויה ליטע. ב"מ קא א':