אי ציות לפשרה
סיכום
בעל דין א' וב' נחלקו על תוקפה של פשרה שנחתמה בינהם. טען ב' שהפשרה בטלה משום שא' לא קיים את התחייבותו לספק בקבוקי יין, בעוד שא' טען שהפשרה קיימת. בית הדין קבע כי הפשרה תקפה למרות שהתנהגותו של א' לא ניתנת להצדקה, וחייבו את א' לספק את היין תוך שבעה ימים. בנוסף, פסק בית הדין שהצדדים יציגו תחשיב של הדולבים (כלים) שחייב כל צד להחזיר, את עמדתם בנוגע לבקבוקים והפקקים, וכן תביעה בדבר הוצאות שנגרמו לב' ביום קטיף הבקבוקים.
עובדות
בין הצדדים קיימת פשרה שנחתמה לפני זמן קצר. ב' טוען שפא' לא קיים את התחייבותו לספק בקבוקי יין. א' מטען שפשרה קיימת ותקפה. בנוסף, לצדדים יש סכסוכים בנוגע להחזרת דולבים (כלים), בקבוקים, פקקים, והוצאות שהוציא ב' ביום קטיף הבקבוקים.
החלטה
בית הדין קבע: (א) הפשרה קיימת ותקפה למרות התנהגותו הבעייתית של א'; (ב) א' חייב לספק את היין תוך שבעה ימים מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים; (ג) הצדדים יציגו לבית הדין תוך עשרה ימים את מספר הדולבים שכל צד תובע ואת איכותם, את עמדתם בדבר הבקבוקים והפקקים עם הנימוקים, וכן את תביעתם בדבר הוצאות; (ד) בית הדין יפסוק בשאלות אלו בהקדם האפשרי.
נימוקים
בית הדין סבור שלמרות שהתנהגותו של א' ואי-קיום התחייבותו לספק יין אינו ניתן להצדקה, הרי שהפשרה עצמה נשארת תקפה. הנימוק המשתמע הוא שהפשרה היא חוזה תקף בין הצדדים, ותביעת ב' להבטל אותה על בסיס הפרה של א' דורשת פסק נוסף בנוגע לתנאי הביטול.