פתחי תשובה על חושן משפט 154
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
לבנות עלייה. עבה"ט וכ' בנה"מ והיינו דוקא לצורך אוצרות דאילו להוסיף דיורין אפי' בביתו אסור כמ"ש המחבר ס"ב עכ"ל וכ"כ בס' דגול מרבבה וע' בכ"מ פ"ה מה' שכנים הלכה ט':
אלא לתוך ביתו. ע' בתשו' רבינו עקיבא איגר ס"ס קנ"ב שכ' דאינו יכול לעשות מדרגה שיעבור משם לחצר דרך בית שער התחתון כו' ע"ש ומובא קצת באורך לקמן סכ"ח ס"ק י"ח.
בית הכסא א'. ב' ביחד כ' בס' דמג"ר וז"ל אם יש להם בית כסא אחד נלע"ד דאין לך קפידא מזו שע"י רבוי דיורין יהיה צריך להמתין כשימצא נעול אך כאן מיירי שיש להם ב' בתי כסאות רק שלשניהם חפירה אחת וכן הוא בהדיא במרדכי. ואם רצה לחלק בית הכסא שלו ולעשות מן האחד שנים ע' לקמן סימן קנ"ה סעיף ל"ח בהגה עכ"ל:
אע"ג דבחצר אין להקפיד כו'. עסמ"ע שכ' ואין להקשות מהא דאיתא בגמ' כו' דשאני התם שיהיה לו הילוך תדיר ותשמיש קבוע בחצר מן הבית שקבוע ועומד כו' וע' בתשו' עבוה"ג סימן כ"ו שרצה ללמוד מזה לענין דיר כיון שאין תשמישו תדיר כ"כ כמו בית ועלייה רשאי לחלקו ולפתוח פתח חדש ושוב דחה זה דמ"מ כיון שהדיר הוא קבוע א"י לפתוח פתח חדש אף שאין תשמישו תדיר כו' ע"ש:
לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו. ע' בב"י סוף מחו' י"ד בענין כונס לתוך שלו אי סגי בהרחקת ד"א או לא וע' מזה במרדכי ריש ב"ב באורך וכ"כ בפשיטות בנה"מ לעיל ר"ס קנ"ג שאסור לעשות חלון אפי' בכותל שנכנס לתוך שלו נגד חצר חבירו בלי סתימה לפניו ע"ש הבאתיו שם סק"א וע' לקמן בהגה ג' ובסימן קנ"ה סכ"א בהג"ה:
חלון לחצר חבירו. ע' בכנה"ג הגה"ט אות ה' שכתב וז"ל ואם בנה ועשה תקרה של חלונות ולא עשה צורת חלונות יכול בעל החצר לעכב עליו דיעקור הקורות שיאמר לו ירא אנכי שאלך למדה"י ותפתח החלונות ואם ירצה בעל החצר שיעשה לו שטר על זה טוב ואם אינו רצה יעקור הקורות. תשובת הגאונים סימן רל"ה עכ"ל ע"ש. ונ"ל דהיינו טעמא משום דמוכחא מלתא שרוצה לפתוח החלונות בזמן מן הזמנים דאל"כ למה עשה תקרה של חלונות בחנם ומש"ה אף דקיי"ל כר' יוסי דכל שאינו מזיקו עכשיו זה נוטע בתוך שלו כו' שאני הכא דמוכחא מלתא שרוצה להזיקו בידים אמנם מה שנהגו עכשיו בבית חומה לעשות חלון סתום כצורת חלון שבמקום צורת החלון הכותל דק ומציירים בו צורת חלון אינו בכלל זה כיון דלא מוכח שרוצה לפתוח אח"כ ולכן א"י בעל החצר לעכב עליו:
אלא ירחיק משהו. עי' בתוספת יו"ט פ"ג דב"ב משנה ז' בד"ה פתח כנגד פתח:
ואעפ"כ כו' שזה היזק קבוע תמיד. ע' כנה"ג בהגה"ט אות כ"ט שכ' ראובן ושמעון שכנים אצל ר"ה ושמעון הוציא בליטת בנין חדש לר"ה לפני חלונו וראובן טוען נגדו ומוחה בידו כו' ושמעון משיב כו' וראובן משיב שאם יעשה הגדר ההוא מונע ממנו ההבטה לאורך השוק אשר הוא רואה מביתו הדין עם שמעון וטענת ראובן אינה כלום דהיזק ראיה שנינו מניעת ראיה לא שנינו הרלנ"ח סי' מ"ד עכ"ל ע"ש עוד וע' ב"ב דף ז' ע"א בתוס' ד"ה א"ל בדידי קבנינא:
הי' פתח כו'. עבה"ט שכ' ה"ה חלון כו' ושמעתי דרב אחד פסק דה"ה אם היה חלון של זכוכית קבוע במסמרים מסביב אינו רשאי לעשות צירים שיוכל להפתח ולסגור כי אינו דומה הראי' דרך זכוכית להראי' בעת שהחלון פתוח וצ"ע. וע' בתשו' אבקת רוכל למרן הב"י ז"ל סי' קכ"א ע"ד ראובן שרוצה לפתוח חלון על גינתו של שמעון ומניח לפניה שמשות של זכוכית והלה מעכב עליו משום היזק ראי' מפני שמחיצה של זכוכית ברוב הימים נשברת ועוד טען שמעון שהיום או מחר ירצה לבנות בגינתו בעד החלון וראובן יעכב עליו מפני שמאפיל על חלונו ואף אם יכתוב לו שטר אולי יאבד. והשיב נראה דטענה דהיזק ראיה אינה טענה מפני שמחיצה של זכוכית הוה מחיצה להיזק ראי' שהרי מפסקת וחוצצת היא בפני העין והוא שתהי' סתומה יפה ולא ישאר בה שום נקב שיהיה בו היזק ראי' ואין לחוש שמא ברוב הימים ישברו שהרי במחיצת קנים מפסיק למנוע היזק ראי' כמ"ש הרמב"ם בפ"ב ומחיצת קנים עשויה ליסתר בזמן מועט כמו מחיצת זכוכית ואדרבה אפשר יותר מתקיימת מחיצת זכוכית מפני שנזהר עלי' שלא תשבר וראיתי במקומות הרבה שעושים שבכה של ברזל לפניה להגן בפני אבנים שזורקין הנערים לפעמים וכן נכון לעשות במקום הזה שבכה של ברזל שנקביה דקים כדי שאף אם תשבר הזכוכית תחוץ השבכה בפני העין ולא יהי' שום היזק ראי' אבל מה שטען לעכב עליו מפני שכשיבא הוא לבנות יעכב עליו ראובן טענה היא והדין עמו כו' עכ"ל ע"ש. ולפ"ז אם ראובן כנס לתוך שלו ד' אמות דלא שייך טענה הב' באמת רשאי לפתוח חלון עם זכוכית דהוה מחיצה להיזק ראי' אמנם נראה ברור שהמחיצה של זכוכית שהזכיר מרן ז"ל אינו כמו שלנו שיכולין להביט דרך הזכוכית להלן [כעין עששית הנזכר בגמ' ברכות כ"ה ע"ב דפרש"י מחיצת זכוכית] רק הזכוכית שבזמנו היה חוצץ בפני העין רק היה מביא אורה אבל בזכוכית שלנו ודאי דיש בו היזק ראי' וצ"ע:
אבל לא במקום אחר. ע' בתשו' בית דוד חח"מ סי' ה' מה שהקשה על זה וע' ביאור הגר"א ס"ק ל"ז:
ואין בעל החצר יכול לבנות כנגדה. ע' בתשו' שבו"י ח"א סי' קנ"ט אודות ראובן שהיו בביתו חלונות פתוחים לגינה של שמעון ועתה נטע שמעון אילנות סמוך לחלונות של ראובן וראובן טוען שיקוץ כי מאפיל עליו אי מחוייב לקוץ או נימא דאסור לקוץ כדאיתא בפ' החובל האי דיקלא דקטעין קבא אסור למיקצייה והשיב דאיסור ודאי ליכא דלא אסור אלא דרך השחתה אבל אם מזיק לדבר אחר לדידי' או לאחריני מותר לקוץ כו' [ועמ"ש בזה בפ"ת ליו"ד סי' קמ"ו סק"ו] אך בעיקר הדבר מסופק אני אם יכול לטעון גבי אילן קא מאפילת עלי דלא מצינו טענה זו אלא גבי בנין כו' ומסיק דהכל לפי ראות עיני המורה אם הוא אילן עב וגדול ומאפיל מאד יכול למחות כמו בבנין ע"ש. ומ"ש שם בסוף התשובה שמצא בתשו' חות יאיר סי' קצ"ה דפסק בפשיטות דמחוייב לקוץ האילן אם מאפיל אלא דאם אפשר לתקן בקציצת קצת ענפיו סגי כו' ע"ש הנה בתשו' חו"י שם לא נזכר כלל מענין אם מחוייב לקוץ כי לא איירי שם מאפיל על חלון חבירו רק על חלון של עצמו וזה לשון השאלה שם ע"ד אילן אפרסקי שעלה מאליו בחצרו ומאפיל על חלונו אשי שרי למיקצייה פשוט דשרי כו' ע"ש וצ"ל דמ"ש דמחוייב לקוץ כו' ט"ס הוא וצ"ל דמותר לקוץ כו':
ענין בני המדינ' ע' בתשו' שבו"י ח"ב ס"ס קע"ו מ"ש בזה:
בין למעלה בין למטה. ע' בתשובת בית דוד סימן ה' מ"ש בזה:
שא"י להחזיק עליו. עבה"ט וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' קנ"א שכ' הא דאין לו חזקה להרמב"ן היינו דוקא לענין דלשעה שיזיקנו יצטרך לסתום אבל מ"מ הוי חזקה לענין דא"י להאפיל עליו כל זמן שאין מזיקו דהאחרונים סתמו במקום שהיה להם לבאר. עוד האריך שם לבאר דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ן בזה וס"ל דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו דא"צ לסתום וכן מבואר דעת הרמב"ן עצמו בסוגיא דיונה פפאה דכמ"ש הב"י שם בתשובת הריב"ש סי' שכ"ב ומזה נראה דלהרמב"ן בעצמו ספוקי מספקא לי' ולא אתי ספיקא דהרמב"ן ומוציא מידי ודאי של רוב הפוסקים כו' ע"ש ועמ"ש לקמן ס"ק ט"ז:
ואפי' למ"ד שיש לו חזקה כו' עסמ"ע דרבינו יונה וכריב"ש ס"ל הכי כו' וע' בתשו' מים חיים חח"מ סי' ז' שכ' אודות ראובן שפתח חלונו לרשות חבירו שהוא מכמה שנים מצר שהחזיקו בו רבים ואומר שיש לו עד א' שראה שהשוה אותו דרך להלוך בו רבים הנה זה פשוט שבאם יעיד העד כן שוב לא יוכל חבירו לערער על פתיחת החלון לרשות הנ"ל [ר"ל דבלא העד. היה צריך ראובן לישבע השתא שיש עד א' ה"ל עד מסייע שפוטר] אבל בלא זה יראה פשוט לפי הכרעת הט"ז בסי' קנ"ה סל"ה דהרמ"א הכריע דלאלתר הוה חזקה בכולן וא"כ לפי הכרעת המחבר בסי' קנ"ד סי"ו שהבא לפתוח חלון על חצר חבירו במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראי' שיכול חבירו למחות וכ' הרמ"א אפי' למ"ד שיש לו חזק' הואיל ויכול למחות כו' ובסמ"ע כ' שהוא ר"י והריב"ש א"כ בודאי דיכול ראובן לטעון קים לו כהר"י והריב"ש דיש לו חזק' לאלתר ובלא שום טענה דלאלתר ל"צ טענ' דהוי מחיל' וההכרעת רמ"א דסי' קנ"ה הנ"ל ואין לחלק ולומר דכיון שאינו מזיקו עכשיו אף דיש לו חזקה כדעת ר"י וריב"ש מ"מ נוכל לומר דגם הרמב"ם מודה דצריך חזקה ג"ש וטענה זה אינו דמבואר בב"י סי' קנ"ד סעיף נ"ד [צ"ל ט"ו] בשם נ"י גבי דינא דלסתום לאלתר הוי חזקה כ' הב"י וז"ל וכ' עוד לכאורה משמע דוקא לסתום הוי לאלתר חזקה אבל לפתוח אפילו במקום שאינו מזיק השתא בראייה לא הוי חזקה לאלתר אלא שהרמב"ם כ' דחלון יש לו חזקה לאלתר עכ"ל וא"כ מוכח להדיא דלרמב"ם אפילו במקום שאינו מזיק השתא בראי' הוי לאלתר חזקה וא"כ לפי הכרעת הט"ז הנ"ל דהרמ"א הכריע כהרמב"ם דבכולן לאלתר הוי חזקה וא"כ בודאי בנ"ד יכול ראובן לומר קום לי כהר"י והריב"ש דיש לו חזקה כיון דהוי יכול למחות כן נ"ל ברור בלי שום פקפוק עכ"ד:
מיהו יש חולקין כו'. עי' בתשו' רע"ק איגר ס"ס קנ"א לאחר שביאר שם דברור לדינא דמותר לסמוך גפת וכדומה למיצר חבירו אפינו ע"ד שלא לסלקו לעולם כמו שיובא בשמו לקמן סי' קנ"ה סי"ט סק"ד כ' וז"ל ולענין פתיחת חלון לחורבת חברו בזה נראה דעת הפוסקים דצריך לסתום אף דפתח מקודם ולא מצינו ממש מי שחולק בזה כמפורש די"ל דבחלון שהוא מזיקו ממש בכליום ומתחדש עליו הנזק לא מהני סמך מקודם ואף דהרמ"א כ' די"א דגם בחלון לא הוי גירי דיליה זולת בשעת הפתיחה מ"מ נראה דרוב הפוסקים חולקים בזה ולא מצינו מבורר דעת הי"א אלו דהרי הנ"י קאי בשיטת תוס' דבגפת לא הוי גירי דיליה ואפ"ה מודה בחלון א"כ י"ל דגם תוס' ס"ל כן א"כ קשה הדבר לומר קים לי. גם לפתוח ע"מ לסתום אחר כך לכשיבנה נראה דא"י לומר קום לי כהרא"ש דמותר לפתוח דמ"מ יכול לטעון שמא יבא ב"ד וידונו כדעת הי"א אלי דגם בחלון לא הוי גירי בפותח מקודם וזה צ"ע לדינא עכ"ל ע"ש. ולכאורה דברי הגאון ז"ל צ"ע מ"ש דמ"מ יכול לטעון שמא יבא ב"ד וידונו כדעת י"א אלו כו' למה לו לומר שידונו כדעת י"א אלו דהוא באמת דלא כהלכתא יותר הו"ל לומר שהב"ד ידונו אח"כ דהוי חזקה כמ"ש הוא ז"ל מקודם הובא לעיל ס"ק י"ד דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ן וס"ל דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו כו' וכיוצא בזה הביא הוא ז"ל עצמו שם באמצע התשובה בשם תשו' הרשב"א כו' אלף קמ"ד כו' וצ"ל דלעיל לא קאמר דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו רק לדעת הרייב"ן וה"ר יונה וש"פ החולקים על הרא"ש ס"ל דיכיל למחות לכתחלה משא"כ לדידן אלו יהיה הדין דיכול לומר קים לי כהרא"ש דמותר לפתוח ממילא לא יהיה אחר כך חזקה לכן הוצרך לומר שמא ידונו כדעת אלו י"א ודו"ק:
וכן נ"ל להורות. ע' בתשו' שבו"י ח"ב סי' קע"ו שכ' מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דכל זה לא נאמר אלא בהני דינים שמפורסם לכל ואינו משתנה כלל אבל אין לדמות מלתא למלתא כו' עש"ב:
דא"י לסתום חלונותיו. עיין בתשו' רע"ק איגר סי' קנ"ב שכ' דנ"ל ברור דדברי הרי"ו וסיעתו הוא רק במוכר בית ובו חלון פתוח בזה אמרינן דמוכר בעין יפה מוכר שלא יצטרך לשנות הבית אבל לפתוח חלון מחדש לא כו'. יע"ש עוד אודות ראובן שהיה לו בית פתוח לרחוב ובית קטן בחצר ומכר בית שבחצר ליהודה וכתב לבנות עליו מתהום ארעא כו' וגם שלש אמות קרקע בצד הבית הקטן שהם פנויים בלא בנין ונתן לו גם דריסת הרגל לרחוב דרך הבית הפתוח לרחוב וגם קיבל המוכר על עצמו שלא לבנות בחצר כ"א חדר קטן לאוצר עצים ועתה רוצה יהודה לבנות על בית שבחצר בית החורף ולפתוח בו חלון לחצר ולהגביה גגו ולהרחיבו על ג"א הפנויים והמוכר מוחה מג' טעמים. הא' שלא יפתח חלון לחצר השותפים. הב' שע"י בית החורף ירבו נכנסים ויוצאים תוך חצירו ודרך ביתו לרחוב. הג' שע"י הרחבת הגג יתרבו הנוטפים לחצירו ולוקח טוען כיון שאין רשות להמוכר לבנות בחצר רק אוצר עצים לא שייך ביה היזק ראי' וגם החצר אינו ראוי לשום תשמיש ששייך בו ה"ר כי הוא סתום וא"א לילך ממנו לרה"ר ועוד טוען כי מכר לו בעין יפה ולישנא יתירא ולבנות עליו לטפויו אתי וכיון שבע"י מכר רשאי לפתוח חלון בבנין החדש שע"ג בית שבחצר וגם הנוטפין הנוספין רשאי כו'. והשיב באורך שהדין עם המוכר בכל הג' טענות כי מה שטען הלוקח דרשאי לפתוח חלון כיון דבע"י מוכר ומכר לו נזקיו הנה בסי' קנ"ד סכ"ח בהג"ה הביא הרמ"א פלוגתא בזה וא"כ הוי ספיקא דדינא ואין מניחים לו לפתוח כו' ועוד דאף הרי"ו לא קאמר אלא דא"צ לשנות הבנין ולסתום החלון אבל לא לפתוח חלון מחדש כו' ומצורף לזה דעת הרמב"ן דאפילו קנין בפירוש להיזק ראיה לא מהני כו' א"כ בודאי דמוחין בו שלא לפתוח חלון ומה שטען הלוקח כיון דאין המוכר רשאי לבנות לא שייך ה"ר אין זה כלום דמה בכך מ"מ יכול להשתמש בו תשמיש צנוע כיון דסתום מכל צד כו' גם הטענה הב' של המוכר שמרבה נכנסים הדין עמו כדאי' בב"ב דף נ"ט ואף לדעת הרמב"ם והרשב"א והש"ע ר"ס קנ"ד דבפותח לתוך ביתו יכול לבנות בנין חדש עלייה על גביו או חדר מלפנים נ"ל דזהו רק מטעם שכתבו דמסתמא לא ישכיר לאדם חדר מבפנים לחדרו או עלייה פתוחה לביתו שיעבור אדם עליה אבל מה שעושים ע"ג בנין והוא עובר במדרגה משם לחצר דרך בית שער של התחתון אינו בכלל זה דזהו דרך הנהוג להשכיר לאחרים ולא שייך סברא הנ"ל גם הטענה הג' דמרבה לו שופכין פשיטא דהוי טענה מעליותא אם מרבים הנוטפים ומה שטען הלוקח דלישנא יתירה ולבנות עלי' לטפויי אתי קשה לדון בזה כמ"ש הרשב"א הובא בב"י ס"ס ס"א כו' [עמ"ש בזה לעיל סי' מ"ב ס"י ס"ק יו"ד] ובפרט בנ"ד די"ל דהוצרך להזכירו דאם הי' כותב לו רק עומקא ורומא היה חושש אולי הב"ד יפסקו כהרמ"ה שבטור סי' קנ"ד דא"י להוסיף אף לאוצר בעלמא מש"ה כתב ולבנות עליו היינו לעצמו בנין לאוצר או לאחרים בענין שיצטרכו לילך דרך חדרו ממש כשיטת הרמב"ם הנ"ל אבל מנין לנו שנתן לו רשות כ"כ להרבות דיורים לזה נלענ"ד טענות המוכר חזקים וברורים עכ"ד ע"ש: