ש"ך על חושן משפט 102
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
בא המלוה לגבות קרקע וע' ביש"ש פ"ק דב"ק וע' בר"ן וה' המגיד שדקדקו על הרמב"ם והרי"ף בזה וע' בספר המלחמות ריש ב"ק:
דאין כופין אותו. ומהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"א פסק כהמחבר וע"ש (וע' בספרו שהאריך להכריע בין שתי הגירסות שמביא הטור):
ומכרם צריך ליתן כו'. פי' מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"ב דהיינו דוקא כשמכר' אחר שהגיע הז"פ או אחר ל' יום בסתם הלואה וצ"ע דמדברי הגמרא והפוסקים משמע שאין חילוק:
והתנה עמו כו'. כ"כ הטור ומשמע דאם לא נפסדה עידית נותן לו עידי' אבל אינו גובה מעידי עידית ומהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"ג השיג על הטור כיון דבניזקין גובה מעידי עידית ה"ה אם כ' לו סתם לגבות מן העידית גובה מעידי עידית וא"כ כי נפסד' עידי עידית גוב' מעידית עכ"ד ודבריו תמוהין דהא בניזקין גופה אינו גובה מעידי עידית וכמ"ש הרא"ש והטור לקמן סי' תי"ט דיכול לדחותו לאיזה עידית שירצה (ובאמת מהרש"ל חולק נמי אהא דהטור והרא"ש וכמ"ש בשמו לקמן סי' תי"ט ס"ק ד') ועוד דשאני הכא כיון שהוא מכח תנאי ואמרינן יד בעל השטר על התחתונה ודברי הטור הם ש"ס באיזהו נשך (דף ס"ו ע"ב) וכ"פ הרא"ש והרמזים שם ונראה שמהרש"ל נעלם ממנו הש"ס הנ"ל שהרי לא הזכירה שם כלל ודוחק לומר דבש"ס היינו משום דאמר ליה בפירוש מעידי עידית לא מגבינן לך כו' דלא משמע כן ע"ש ודוק: