ביאור הגר"א חושן משפט 207

המקנה כו' בין כו'. ב"מ ס"ה ב' ב"ב סג א' קל"ז ב' ושאר מקומות ועבה"ג ועמש"ל סי' רט ס"ח: מיהו י"א כו'. ב"מ שם ועתוס' ד"ה פטומי כו' וכ' י"א שדעת הרמב"ם אינו כן כמ"ש בס"ז: אבל אם כו'. תוס' דהא רוב תנאים כ"ה וכמ"ש המקדש את האשה וא"ל ע"מ שאני כהן כו' ועבא"ע סי' לח ס"ח: (ליקוט) אבל אם בתחלה כו'. ממ"ש בקדושין ך"ז א' ע"מ שתכתבו כו' אע"ג שהיא לטובת הלוקח. ר"ן שם בשם הרמב"ן (ע"כ): וכן אם כו'. זהו ענין אחר בפ"ע וכמ"ש בפ' המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם כו' ואפי' למאן דס"ל דצריכה גט אמר אביי שם ל"ת טעמיה דרב כו': י"א דה"מ כו'. דברי הרמב"ם בזה לקוחים מדברי רב האי גאון בשי"ד שכ' אם אמר הרי המכר מכור לך אם תעשה כך וכך נמצא דלא גמר והקנה באותו שעה כיון שלא אמר מעכשיו ואף שקיים תנאו בטל דהוא אסמכתא שסמך קנין הקרקע לזמן אחר לאחר שהתנה ואינו קנין בשעתו אבל כל היכא שאומר להיות קנין השדה בשעתו ולאחר הקנין מתנה על התנאי להיות לאיזה זמן שירצה לא הוי אסמכתא כגון שאמר מעכשיו או ע"מ כדגרסי' הלוהו על שדהו כו' ואוקמינן בדא"ל מעכשיו וכמ"ש בקדושין ס' באומר ע"מ דהוי הקדושין תיכף והוא יתן וכן בגירושין כמ"ש שם ובגטין ע"ד ואפי' נתקרע הגט או נשרף או שקבלה קדושין מאחר בקדושין ואמר שם ולאחר לא תנשא כו' לחומרא בעלמא שמא לא תתן ויהיה הגט בטל למפרע אבל מדינא מותרת לינשא לאלתר וכמ"ש שם ושם דכל ע"מ כאומר מעכשיו דמי ושם ספ"ז הכל מודים כו' ע"מ כו' מעכשיו קאמר כו' לא נחלקו אלא באם כו' והוא אי בלשון ארמית דאמרי' בב"מ שם כל דאי אסמכתא ע"ש שהאריך וכללו של דבר דנחית לחלק בין אם או ע"מ וכן הרמב"ם כ' כאן בדרך כלל לחלק בין אם לע"מ ומפ' והולך שם הלכה גדה"ו כיצד המוכר כו' ע"מ כו' אבל אם התנה וא"ל אם כו' לפיכך כו' וכן כו' וכן כו' ולבסוף אמר ג"כ דין דמעכשיו וז"ש כאן כשקנה בדרך כו' דאם אמר בלשון ע"מ קנה מיד וכמ"ש והוא יתן ומקודשת ומגורשת מיד ואח"כ תקיים התנאי ואמר דוקא כשקנה כו' אבל אם לא קנה אע"ג שע"פ עשה מה שעשה בזה לא נקנה לו המכר וכמ"ש שם כיצד כו' והחזיק כו' ודברי' בעלמא הם ואמר כאן בדרך כלל ואח"כ מפ"ו וכ"ה בדברי רה"ג ע"ש ולא כרבים שנשתבשו בזה וסברו שהוא דין בפ"ע ואינו כן: מי כו' כדי לילך כו'. קדושין נ' א' ההוא גברא כו' ההוא גברא כו' וז"ש או נמנע כו' או לא כו' והוא הני תרי עובדא הנ"ל וע' תוס' שם ד"ה דאיתליד כו': או נמנע כו'. כלישנא בתרא דרבא דאמר אדעתא למיסק ולכן דוקא שנמנע הדרך ואמר או לא נסתייע כו' שעלה ואתייליד אונסא באורחא כלישנא בתרא דר"א: או לא נסתייע לו לעלות. כלישנא בתרא דרב אשי שם: או לקנות החטים. ע' ברי"ף בכתובות שם: ודוקא כו'. רש"י שם מט ב' ד"ה לנכסיה מקרקעי וערא"ש שם וכמ"ש תוס' שם ד"ה דברים כו' משמע וקשה כו' ואור"י דצריך כו' וכמו כן אנן סהדי כו' ודוקא במקרקעי שייך אנן סהדי משא"כ במטלטלי וזהו לדעת תוס' דאף בממון בעינן תנאי כפול משא"כ לפי' רשב"ם שם ועבא"ע סי' לח: ואע"פ שנראים הדברים כו'. שם בסוגיא בקרבן וגטין כו': ואע"פ שקודם כו'. שם אדעתא כו' ובעידנא דזבין כו' הא קודם אמר וז"ש אדעתא כו': מיהו כו'. כמו בש"מ שכ' כל נכסיו ומי ששמע שמת בנו כו' ב"ב קמו ב' ומברחת בכתובות עט א' ואפי' לא אמרה מידי כמ"ש בב"ב קנא א' ועתוס' בקדושין שם ובכתובות צז א': וי"א כו'. כן למד ריא"ז מש"מ ומי ששמע ומברחת הנ"ל: (ליקוט) וי"א כו'. דבזה א"צ לס' ראשונה דבאומדנא דמוכח כו' אלא ההיא דמברחת ומי ששמע משום דהוא במתנה וכן הא דקי"ל כראב"ע ברפ"ה דכתובות ובזה מתורץ קו' תוס' שם מ"ז ב' ד"ה שלא כו' וא"ת כו' וכן ההיא דזבין כו' ואחר כ"ז הדוחק הוצרכו תוס' בעצמן שם לחלק בין נותן דבדעתו תלוי שכ' והא דפריך כו' (ע"כ): מי כו'. עבה"ג והגאון בשי"ז למד מספ"ה דנדרים מעובדא דשמיט כיפי קני ע"מ להקנות: ואי נתן כו'. דהוי נתינה כלישנא בתרא בגטין: מכר לו סתם כו'. מפ' מ"ש לענין אכילת פירות כמ"ש אסור כו' מותר דאל"כ הל"ל חייב להחזיר פטור וכ"פ הגאון ועס"א בהג"ה ועבי"ד ריש סי' קעד בב"י בשם הרשב"א ובש"ע שם ס"א מעשה כו'. ל' הרמב"ם. והטור כ' שאינה מכורה אלא ע"ז התנאי וע"ל ס"ס קפב ובי"ד סי' קעד ס"ג: והוא שוה יותר. כ"מ שם מדאמר בגמ' לא קנה אלא כנגד מעותיו אף כנגד מעותיו כו': וי"א כו'. כמ"ש שם כל דאי לא קנה ושם ואם אמר קני למיגבא כו' אסמכתא היא כו' ועתוס' שם ד"ה ואי כו' ותוס' ד"ה אי ונראה לפרש אי קפיד כו': וי"א דאם כו'. שם אא"ר פפא אי קפיד כו' ועתוס' שם ד"ה אי ונראה לפרש כו' אלא אי קפיד כו': וכן כו'. שם אלא אפותיקי כו' ופי' הראב"ד והרשב"א אם לא אפרע לך עד ג' שנים לא תסתלק אלא בזו קנה אע"ג דלא א"ל מעכשיו דלענין אפותיקי למימר כו' א"ל רב הונא כו' וקי"ל כ"מ שאמרו סבר כו' א"ל הלכה כא"ל כו': כל היכא כו'. שם א"ר נחמן השתא דאמור רבנן כו': מנכה כו' מפני כו'. שם סז א' עביד רבינא עובדא כו' וכ' הרי"ף וכ"ש במשכנתא בלא נכייתא שהוא רבית קצוצה כמ"ש שם משכנתא מאי כו' ושיטת הרי"ף דבמקום דמסלקי משכנתא בלא נכייתא הוי רבית קצוצה מהא דרבינא כנ"ל ובנכייתא הוי אבק רבית דאמרי. שם האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי כו' ומוקי הרי"ף בנכייתא ובאתרא דלא מסלקי בלא נכייתא הוי אבק ריבית כמ"ש שם ס"ב א"ב והרי משכנתא בלא נכייתא כו' וע"כ באתרא דלא מסלקי ובנכייתא הוא פלוגתא שם ס"ז ב' כגי' בגמ' שם האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא כו' וצורבא מרבנן כו' ומסקנא אפי' לכל אסור אלא במשכנתא דסורא כמ"ש מאן דאסר בבתרייתא כו' מ' דאוסר לגמרי לכל וכ"כ בש"ע בי"ד ריש סי' קעב וכ"ד הראב"ד אלא שמתיר בנכייתא באתרא דלא מסלקי כמ"ש שם רבינא אכיל ואינהו מחמרי אנפשייהו ודעת הרשב"א דבנכייתא שרי בין אתרא דמסלקי בין אתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא החילוק כנ"ל לדעת הרי"ף ודעת תוס' דבאתרא דמסלקי ובלא נכייתא הוי אבק רבית והשאר מותר לגמרי וכן רש"י שם ד"ה באתרא דמסלקי לא ניכול כו' וע"ש בהג"ה ויש עוד שיטה חמשית והוא דעת הרמב"ם פ"ו מה' מלוה וע' בטור וב"י בי"ד שם ובלח"מ שם ועבסה"ת שמו ס"ב א' וברא"ש שם. ונמצא לדעת הרי"ף וראב"ד ורשב"א וכן לרמב"ם במתני' דהלוהו שיכול לסלקו הוי רבית של תורה. ולדעת תוס' הוא אבק רבית ומ"ש שם עבד רבינא עובדא דוקא בזביני משום מחילה בטעות ולא בהלואה כמ"ש תוס' שם ד"ה פירי ומ"ש ר"ן שם הדר פירי היינו מה שאכל לאחר שלש שנים משום דאכל בתורת מכר והוי מחילה בטעות כמ"ש שם למימרא דסבר ר"ן כו' התם זביני כו' ועתוס' שם ד"ה התם כו' ומפ' ר"ת כו' וז"ש וי"א דפירות כו' אבל כו' וכן בכ"ד כו' וכפיר"ת: ויש חולקים כו' ודוקא כו'. כפרש"י שם ד"ה הכא הלואה כו' וכ"פ הרי"ף בהלואה דאיכא איסורא גביה לא הויא מחילתו מחילה משום איסור רבית ועבנ"י שם וז"ש דאם בא ליד כו' כמ"ש ר"ן מודינא דאי שמיט כו' ואמרי' התם בזביני. ודוקא פירות כו' כמ"ש ר"ן הדרא פירי וכמ"ש הכא הלואה וכנ"ל: קנה זה כו'. כמ"ש בנדרים כז ב' שאני הכא דאמר ליבטלן זכוותיה ובזה א"צ לקנין בב"ד חשוב וער"ן שם שאני הכא דאמר ליבטלן וכוותיה כלומר כו' וכ"ד הרמב"ם ז"ל ובב"מ מח ב' וע"ז ב' דיו שיקנה כו' מ' דל"פ אלא שלא יכפול לו ערבונו: ויש חולקין כו'. כפרש"י שם ד"ה דיו שיקנה כו' וההיא דנדרים פי' הר"ן שהוא כהודאה שראיותיו שקר ועוד פי' דמ"ש והלכתא אסמכתא כו' חוזר למעלה שאין הלכה כר"ה באומר ליבטלן זכוותיה דקניא אלא בקנין בב"ד חשוב והביאו ראיה ממתני' דב"מ הנ"ל הלוהו כו' אע"ג שהשדה בידו וכן מתני' דג"פ המשליש את שטרו וע"כ באומר המעות יהיו מתנה וישאר החוב כבתחלה דאל"כ האיך יחזיר לו את השטר והא נמחל שיעבודו ואעפ"כ אר"י לא יתן דהוי אסמכתא ובכ"מ וב"י תי' בעידי מסירה דגובין בשטר שנמחל שיעבודו כמש"ל סי' מח ואע"ג דדוקא ביום החתימה כמ"ש בפ"ק דב"מ אילימא למחר כו' מ"מ נותנים לו את השטר לגבות מב"ח כשיטת הרמב"ם דגובה מב"ח ודבריו צ"ע למסור לו השט"ח כמ"ש שמא יגבה כו' וכמ"ש בתוספתא ועבי"ד סי' קסא סי"א בהג"ה וכל מי שבא לידו ועבגמ' דב"מ ע"ב א' ובתוס' שם ד"ה שטר כו' ועוד הביאו ראיה מתוספתא דפ"א דב"מ שנים שנתעצמו זב"ז ואמר א' מהן לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פ' יהא לך בידי כך וכך הגיע זמן ולא בא יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א"ר האיך זוכה בדבר שלא בא לתוך ידו אלא ינתחנו משכן לו בית משכן לו שדה וא"ל אם לא נתתי לך מכאן עד יום פ' אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א"ר יהודה האיך זכה זה בדבר שאינו שלו אלא ינתחנו מודה ר' יהודה בשנים שהיו עוררים על הבית ועל השדה ואמר א' מהן אם לא באתי מכאן ועד היום אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא באמת אמרו שאיבד את זכותו הנותן ערבון לחבירו על הבית ועל השדה וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' אין לי בידך כלום והלה כותב לו אם אחזור בך הריני כופל לך ערבונך והגיע זמן ולא נתן יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א"ר יהודה האיך זוכה זה בדבר שאינו שלו אלא נותן לו ערבון שלו ארשב"ג בד"א בזמן כו' אלמא אף במחול פליגי ועוד שם המלוה את חבירו על המשכון וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן הגיע משכון בין רע בין יפה ול"פ ר' יהודה כאן ודוקא במטלטלי אבל במקרקעי כה"ג הוי אסמכתא ועבכ"מ ריש פי"א מה' מכירה ויש ליישב לדעת הרמב"ם משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת ויש קצת ראיה לדבריו: וכ"ש כו'. כנ"ל וכמ"ש בסי"ב: וי"א כו'. תוס' ב"מ ע"ד א' וסנה' כ"ה א' וספ"ז דעירובין וש"פ: דכל כו'. ב"מ שם: ומה שיש כו' אבל כו'. שם וק"ד ב': לפיכך כו'. כ"כ הטור וצע"ג דמאי נ"מ אם המוכר מתנה או לוקח כיון שבידו ועתוס' שם דדוקא מה שאין ביד הלוקח ולדבריו למה כ' לעיל ובש"ע ס"ט והוא שוה יותר ובגמ' שם סו ב' מ' דאין חילוק בין תנאי דלוקח למוכר ע"ש: אבל אם כו'. כההיא דפ"ג דסנה': (ליקוט) בד"א כו' אבל כו'. ר"ל בדברים בלא קנין וכמ"ש הרא"ש בפא"נ ס"ע ואע"ג דיש דברים דנקנין באמירה כו' אבל בקנין קני ומש"ש אע"ג דהאי אסמכתא קניא כו' דאסמכתא אפי' בקנין כו' ט"ס הוא וחסר שם וצ"ל כמ"ש תוס' בעירובין פ"ב א' סד"ה אמר. ואותם המשחקים באמנה אור"י כו' דלמ"ד כו' ולמ"ד כו' וכ"ה חסר בתוס' דסנה' כ"ה א' סד"ה כל דודאי אין כאן מקום לב"ד חשוב ובדרישה דחק עצמו בזה (ע"כ): וי"א אפי' נתן כו'. כמ"ש בפ"א דקדושין וה"נ כיון שאין חייב לו בלא המשכון דשוחק באמנה: ודלא כיש חולקין כו'. דס"ל כרמי ב"ח דהוי אסמכתא וכ"פ הרמב"ם ועמש"ל ס"ס רג: וי"א דאינו מותר כו'. דאע"ג דלא הוי אסמכתא מ"מ צריך קנין בא' מדרכי הקנאה דלא עדיף משאר מו"מ וכמ"ש בתוס' דעירובין פ"ב א' סד"ה א"ר יהודה ואותם המשחקים באמנה כו' ולמ"ד לאו אסמכתא היא האיך יקנה בדברים בלא קנין בשביל שנוצח את חבירו וכמ"ש דברים אין בהן אף מי שפרע וכמ"ש הרמב"ם וש"ע בס"ב דה"מ בשקנה בדרך מהדרכים כו' ר"ל אע"ג דאין בו אסמכתא כגון בע"מ כמש"ל מ"מ דרכי הקנאה צריך אבל כשהמקום והדף קנוי לאותו שירויח קונה לו מדין חצר ורשות כמ"ש בפ"ה דב"ב ועבתוס' דסנה' שם והטור כ' כס' ראשונה ולא הצריך שיהא קנוי וכמו בשותפין וע"ל סי' קעו ס"ג בהג"ה וכמ"ש בפ"ז דב"ב בההוא הנאה דקא צייתי כו': ולא מקרי כו'. דטעם אסמכתא דסמכא דעתא שלא יצטרך ליתן וכמ"ש בסנה' כ"ה וצריכא כו' דלא גמר ומקני דאמר קים לי כו' וערש"י שם כ"ד ב' ד"ה כל כה"ג כו' דסומך כו' משא"כ בכה"ג: י"א כו'. כ"פ ר"ת בתוס' שם ושם: ולכן כל כו'. פ"ב דשבת ועהג"א שם: וי"א דמעכשיו כו'. דהא כל קנין מעכשיו הוא כמ"ש בספ"ה דנדרים ואפ"ה אמרי' שם בפ"ג דבעי' בבד"ח וההוא דהלוהו על שדהו דשם שאני ועתוס' סו א' ד"ה ומניומי ומפ' ר"י כו' והר"ן בנדרים כו' דאין ראיה מספ"ה שם דודאי סתם קנין הוא מעכשיו אבל אם לא באתי לא מ' מעכשיו אלא בתר ההוא יומא: וי"א כו'. כמ"ש בפ"ז דגטין ופ"א ופ"ג דקדושין: ויש חולקין כו'. דוקא בקיום מעשה אמרי' דהוי כמעכשיו כמ"ש בקדושין ובגטין דהמעשה חל תיכף ותנאה הוי מקיים תנאה ואזיל ע"ש משא"כ בקנס ועסמ"ע: וכל שלשה כו'. דבד"ח מטעם הפקר ב"ד וצריכין שידעו דכאן הוי אסמכתא ומכח הפקר ב"ד מקנין: וי"א דבעי' כו'. כמ"ש הג"מ בשם רש"י דאין לך שופט אלא אשר יהי' כו' כמ"ש בספ"ב דר"ה: או המומחה לרבים. מ"מ וכמ"ש בפ"ד דגטין כגון ב"ד דר"א ור"א דאלומי לאפקועי ממונא וה"ה כל שהמחוהו רבים עליהם: ואם צוה כו'. עמש"ל סי' קיג סס"ב: ואפי' לא כו'. עמש"ל סי' סא ס"ה: והוא שיתפיס כו'. במ"ש הג' והרי"ף דמ"ש בנדרים והלכתא קאי אעובדא דשם ולכן קבעוהו הלכתא שם ולא על מתני' דג"פ וכמ"ש הג' דבד"ח לא מהני אלא בעובדא דשם דאתפיס זכיותיה שלא מרצונו דב"ד הזקיקוהו לכך ובעי בד"ח לאפקועי ממונא וא"צ שם מעכשיו אבל בתנאים שבין אדם לחבירו בד"ח לא מעלה ולא מוריד אלא מעכשיו דוקא וא"צ לבד"ח ועברשב"א סי' תתקי"ז ובריב"ש סי' של"ה: וי"א כו'. שמפרשים מ"ש והלכתא חוזר מכל שינויין שם: ואם עכבו כו'. גמ' שם והתנן נדרי כו' והלכתא כו': וי"א דאם כו'. כמ"ש בפ"ק דגטין וכדעת הפוסקים דאב"א ל"פ אתי' ראשון וכמש"ל סי' סח ס"א בהגה: כשהיו כו'. לרוחא דמילתא דלדעת הרמב"ם במחול לא הוי אסמכתא וכ"ש במעכשיו: ודרך כו'. לאפוקי בד"ח דוקא דאתפיס זכוותיה בב"ד כנ"ל לדעת הגאונים: ויש מקומות. הן דברי הרמב"ם אלא כאן לקנס שני הצדדים וע' בא"ע סי' נ' סו בש"ע: וי"א כו' וכן כו'. תוס' דב"מ מו א' כמו באוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דלא גזים וכן כאן כדאי כו' וערא"ש דנדרים שם: ומיהו כו'. דגם באם אוביר הוא בשטר כמש"ש אלא לפמ"ש בתוס' שם ד"ה היה כו' ה"נ כיון דנהגו כן ה"ל כקנו: או יאמר כו'. עמש"ל סי' קצ ס"ט: (ליקוט) הלכך כו' או כו'. הרא"ש שם והוא כשני התי' של תוס' ועבא"ה שם (ע"כ): שטר כו'. ממה שהצריכו אג"ק בפ"ג דב"ב אע"פ שכ' דלא כאסמכתא כמש"ש ולא מהני שם אלא משום דלא הוי אסמכתא ממש דעיקר הלואתו על הקרקע וכן מטלטלי כששעבד אג"ק הוי כקרקע ולא הוי אסמכתא אלא משום דמטלטלי לחודייהו הוי אסמכתא דלא סמיך עלייהו שיכול למוכרם כ"ז שלא שעבדן אג"ק לכך הצריכו למכתב דלא כו' שלא יאמר שנכתב לשופרא דשטרא כדרך טופסי דשטרא ועברמב"ן וברא"ש כלל עב סז משא"כ כאן וכ' בה"ת שמ"ג בשם גאון דדמי לגט שאמר פסול הוא אינו גט דלא אמר כלום כמ"ש רפ"ד דגטין וכ' דל"ד להנ"ל דהא ערב לאחר מתן מעות דלאו עליה קא סמיך ואפ"ה משתעבד בקנין בלא בד"ח וערש"י בב"מ ס"ז ב' ד"ה אין בע"ח כו' ואי ירתי קרקעות כו': (ליקוט) שטר כו'. ערשב"ם בב"ב מד ב' בד"ה ומקשינן. אבל אקני ליה מטלטלי כו' דכל כו' אע"ג דכ' דלא כאסמכתא (ע"כ): די"ח כו'. מההיא דפ"ג דב"ב כנ"ל: (ליקוט) דיש חולקין. וראיה מב"ב מד ב' וס' ראשונה ס"ל דל"ד לשם דשם לאו אסמכתא גמורה הוא דהא ערב לאחר מתן מעות דלאו עליה סמיך ואפ"ה משתעבד בקנין אף בלא ב"ד חשוב וערש"י בב"מ ס"ז ב' ד"ה אין בע"ח כו' ואי ירתי קרקע ויש ראיה לס' ראשונה מדהצריכו לשעבוד מטלטלי באגב ואע"ג דכ' דלא כאסמכתא (ע"כ): (ליקוט) אע"ג די"ח כו'. ערשב"ם שם ד"ה דלא כו' ודמי לאסמכתא כו' אבל ליתא דמשום דאינו אסמכתא ממש מש"ה הוא דמועיל (ע"כ): (ליקוט) נדר כו'. בפ"ב דנזיר אמר אמרה פרה כו' ועתוס' שם ד"ה הריני נזיר מפיק ה"א כו' ושם בגמ' אלא כגון דאמר הריני נזיר וב"ש לאו תורפיה כו' ואע"ג דאסמכתא הוא ואף ב"ה ל"פ עלייהו בזה אלא משום דתורפיה דהדין גברא כו' ולר' יהודה הפרה היא הקרבן (ע"כ): וכן אם כו'. ר"ל מטעם הודאת בע"ד כו': ואם נדר כו'. כנ"ל בש"ע: חייב כו'. עמש"ל סי' ס ס"ב מהירושלמי: