סיכום
תביעה של דייר עליון נגד דייר תחתון בתכנית לתשלום הוצאות גילוי תקלה בצינור מים. צינור המים של דוד השמש של הנתבע התפוצץ וגרם לרטיבות בדירת התובע. על מנת לגלות את מקור הדליפה הוצרך התובע להרים מרצפות ולבצע עבודות שונות בעלות של 3000 ש"ח. בית הדין בדק האם חיוב הנתבע בהוצאות אלו יכול לנבוע מחובת תיקון הצינור שלו או מהנאתו מגילוי התקלה. בית הדין מצא שמדובר בגרמא שאין בה חיוב מן הדין, אך קבע חיוב של שליש (1000 ש"ח) לצאת ידי שמים, משום שהנתבע היה צריך בכל זאת להוציא הוצאות לתיקון הצינור.
עובדות
התובע והנתבע מתגוררים באותו בנין. דירת התובע סמוכה לגג הבנין. צינורות המים של דוד השמש של הנתבע עוברים בדירת התובע. אחד מצינורות הנתבע התפוצץ וגרם לרטיבות בדירת התובע. בתחילה לא היה ידוע מאיזה צינור נובעת הדליפה. כדי לגלות את התקלה הוציא התובע הוצאות בסך 3,000 ש"ח להרמת מרצפות וביצוע עבודות שונות. לאחר גילוי התקלה היה צורך להחזיר את המצב למצבו הקודם. הנתבע טען שהיה ניתן לגלות את התקלה בעלות נמוכה יותר והיה על התובע לשתף אותו בפיתרון הבעיה.
החלטה
בית הדין קבע כי: א) לא ניתן לחייב את הנתבע בשל הנאתו, כיוון שגם התובע היה חפץ למצוא את התקלה. ב) כיוון שהנתבע הוא בעל התקלה וחייב לתקן את הצינור, מדובר בדין גרמא. ג) גרמא מפטורה לפי דעות מסוימות בהלכה, אך בית הדין קבע שיש מקום לחייבו שליש מהסכום כדי לצאת ידי שמים. ד) החיוב הוא בגובה 1,000 ש"ח (שליש מ-3,000 ש"ח).
נימוקים
בית הדין בחן את השאלה דרך מספר עקרונות הלכתיים: 1) עיקרון של גרמא בנזיקין - גורם להוצאות בשל טעותו של אדם אחר עשוי להיחשב גרמא שמפטורה מלשלם כמזיק. 2) הבחנה בין גרמא לשוגג לגרמא במזיד - כאן התפוצצות הצינור לא הייתה במזיד. 3) היעדר ברי היזקא - אין ודאות שהתקלה בהכרח תגרום הוצאות כאלו. 4) עיקרון של נהנות - אם אדם נהנה מפעולה של אחר, עשוי להיות חייב לשלם, אך רק בתנאים מסוימים. 5) ההבחנה בין מקרה שבו שני אנשים זקוקים לאותו הדבר (כמו בסוגיית המקיף והניקף) לבין מקרה שהאחד לא נהנה משום שלא תיאם עם השני מראש. 6) עיקרון של לצאת ידי שמים - אף שדיני אדם מפטורים, דיני שמים עשויים לחייב חלקית. בית הדין הסיק שלמרות שמדובר בגרמא שמפטורה מדיני אדם, וגם לא יש ברור שהנתבע נהנה מפעולה שהסכים לה מראש, יש מקום לחייב שליש כדי לצאת ידי שמים.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:580 תשלום הוצאות לגילוי סדק בצינור מים התובע: א, הדייר העליון הנתבע: ב, הדייר התחתון התביעה: התובע והנתבע מתגוררים באותו הבנין, דירת התובע סמוכה לגג הבנין, צינורות המים של דוד השמש של הנתבע עוברים בביתו של התובע. אחד הצינורות של הנתבע התפוצץ וכתוצאה מכך היתה רטיבות בבית התובע. בשלב ראשון לא היה ידוע שהדליפה היא מצינור זה. לצורך גילוי התקלה הוצרך התובע להרים בביתו מרצפות ולבצע עבודות שונות, לאחר הגילוי היה צורך להשיב את המצב על כנו. עבודות אלו הגיעו לסך 3000 ש"ח והתובע דורש מהנתבע תשלום עבור תיקון זה. תשובת הנתבע: הנתבע טען שהיה ניתן לגלות את התקלה במחיר זול הרבה יותר והיה על התובע לשתף אותו בתקלה לפני שהזמין בעל מלאכה שדרש סכום כזה. בירור הדין התביעה היא לתשלום ההוצאות שנבעו מהצורך לגילוי מקור התקלה, לא מדובר על תשלום עבור התיקון של הצינור וכן לא מדובר על נזק שהמים גרמו. חיוב הנתבע בדברים אלו יכול לנבוע משתי סיבות: א. הוא גרם להוצאות שהרי בגלל התקלה בצינור שלו היה צריך לטרוח ולהרים מרצפות. ב. הנתבע הרי מחוייב לתקן את הצינור שלו, ולכן לולא שהתובע היה מגלה את התקלה היה צריך הנתבע בעצמו להוציא את ההוצאות על מנת לגלות את הפיצוץ של הצינור. כך שבעצם הוא גם נהנה מעבודה זו. ולהלן נדון בשתי הנקודות הנ"ל. ג. אומנם ברור שהנתבע גרם לתובע את ההוצאות, אולם יש לראות זאת כגרמא בנזיקין שאינו מחייב את הנתבע לשלם. השו"ע בס' שפ"ו סע' א' מביא להלכה את הגמ' לגבי הדוחף מטבע של חברו לים, מדובר שם שהוא זורק מטבע של חברו לים, הזורק אינו חייב כמזיק מכיון שהבעלים יכול להוציאו מהמים הצלולים, אולם הוצאת המטבע גורמת לבעלים הוצאות כספיות שהרי עליו לשכור אדם שיוציא את המטבע מהמים. נחלקו שם הראשונים, דעת הרמב"ם לחייב במקרה כזה מדינא דגרמי ואילו הר"י והרא"ש סוברים שזהו גרמא ופטור. השו"ע פוסק בזה כרמב"ם שחייב אולם הרמ"א בהג"ה בסע' ג' פוטר מדין גרמא והש"ך באות ז' כותב שכך ההלכה. המקרה שלנו לכאורה דומה לדוחף מטבע מבחינה זו שאדם אחד גורם לשני הוצאות ולכן לכאורה לפי הרמ"א והש"ך יש להגדיר זאת כגרמא. ברם יתכן שגם השו"ע והרמב"ם יודו שזו גרמא שהרי שם מדובר שבמזיד דוחף את המטבע והנזק הוא ברי, לעומת זאת אצלינו הנזק לא היה במזיד {עיין ש"ך אות א' הסובר שאין גרמי בשוגג מכיון שלדעתו גרמי זה כעין קנס} יתר על כן אין כאן ברי היזקא שהרי יתכן שמישהו אחר היה מגלה את הנזק באופן אחר ולא ניתן לומר שברי היזקא שתקלה כזו גורמת להוצאות כאלה. כאמור גם ללא חילוקים אלו פוסקים הרמ"א והש"ך שזה גרמא ולכן אין להוציא מהמוחזק . ד. לאחר שראינו שיש לפטור את המוחזק מחובת הנזק יש לבדוק אולי יש לחייבו שכן גם הוא נהנה מהגילוי. בזורק מטבע לים, הזורק לא מרויח כלום מהוצאת המטבע המטבע אינו שלו לעומת זאת כאן מדובר על צינור שלו שהוא צריך לתקן. לכאורה נוצר כאן מצב ששניהם זקוקים לגילוי התקלה התובע היה צריך לדעת איפה בכלל התקלה כדי לדעת למי לפנות ואילו לאחר שהענין התגלה הנתבע היה זקוק לזה כדי לתקן. בפועל מי ששילם היה התובע. ה. דין שני אנשים הזקוקים לאותו הדבר ואחד מוציא הוצאות מצאנו בס' קנ"ח לגבי המקיף את חבירו, ההלכה שם היא שאם בעל שדה בנה גדר המועילה גם לשדה של השכן, השכן אינו חייב לשלם אולם אם גילה דעתו דניחא ליה בשדה זו חייב לשלם. הפוסקים נחלקו שם בשאלה מדוע הניקף חייב לשלם ולא אומרים זה נהנה וזה לא חסר, הקצות שם בס' קנ"ח אות ו' מביא מחלוקת בענין זה וזה לשונו: "וכן אם הניקף עצמו. בפרק כיצד הרגל (ב"ק) דף כ' (ע"ב) ת"ש אמר רבי יוסי אם עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל, טעמא דגדר ניקף הא מקיף פטור, שמע מינה זה נהנה וזה לא חסר פטור. והקשו בתוס' שם (ד"ה טעמא) א"כ עמד ניקף נמי, ותירצו דשאני עמד ניקף דגלי אדעתיה דניחא ליה בהוצאה ע"ש. וכך כתבו תוס' בפ"ק דב"ב דף ה' (ע"א ד"ה אע"פ) גבי סמך לו כותל אחר וע"ש. וביש"ש פרק כיצד הרגל (סי' ט"ז) העלה דאין לחלק בכך וזה נהנה וזה לא חסר לעולם פטור אפילו גלי אדעתיה דניחא ליה בהוצאה ע"ש, והובא דבריו בסימן קנ"ז (סקי"א"). ולכן נראה לענ"ד בישוב קושית תוס', והוא לפי מ"ש הרב המגיד (פ"ג משכנים ה"ד) בטעמא דהרמב"ם (שם) שכתב והוא שיהיה על מקום שניהם, ומשום דאז זוכה לו חצירו בחצי הכותל ע"ש." הקצות מביא מחלוקת לפי התוס' עצם העובדה שניחא ליה מחייבת אותו לשלם, המהרש"ל חולק וסובר שזה נהנה וזה לא חסר ומכיון שהמקיף לעצמו היה צריך להוציא את ההוצאה הרי הניקף צריך להיות פטור והמהרש"ל כנראה סובר שרק כאשר המקיף צריך להקיף יותר בגלל הניקף הנמצא באמצע שדהו חייב לשלם. הקצות שם מסביר שהניקף חייב לשלם מכיון שכאשר ניחא ליה בגדר הוא בעצם זוכה בגדר, הגדר הופכת להיות גם שלו ולכן הוא חייב לשלם עליה, לכאורה עולה מדברי הקצות שבמקום שהניקף אינו זוכה בדבר מסויים אין עליו חובת תשלום. כעין זה מובא ברמ"א בס' רס"ד סעיף ד: "וכן שנים שנתפסו והוציא אחד הוצאות, אם השני יצא מן המאסר בלא השתדלות חבירו, אין חייב ליתן לחבירו כלום, הואיל ולא התנה עמו. ואם לא יצא רק ע"י השתדלות האחר, לא יוכל לומר: לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה, אע"פ שהאמת אתו, מ"מ חייב ליתן לו לפי מה שנהנה, לפי ראות ב"ד, כן נראה לי (ועיין במרדכי פ' הגוזל בתרא תשובת מהר"ם ודלא כמהר"ם פדוואה סי' ס"ג). ואם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאות בשבילו, דאפילו בשבילו לבדו היה צריך לכל הוצאות אלו, אינו חייב ליתן לו כלום, דזה נהנה וזה אינו חסר. לכן יש מי שפסק: מי שהציל ספריו וספרי חבירו, אם לא הוצרך להרבות הוצאות בשביל חבירו, אין חבירו חייב לשלם לו כלום (הגהות אלפסי פ' הגוזל). ונ"ל דווקא שירד תחלה להציל שלו, אלא שהציל גם כן של חבירו עמו. אבל אם ירד על דעת שניהן, חייב ליתן לו מה שנהנה, מאחר שהציל של חבירו, וכמו שנתבאר, כן נ"ל. וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו (ר"ן פ' שני דייני גזירות)". מפורש א"כ בדברי הרמ"א שאע"פ שאחד נהנה ממעשה חבירו, אינו חייב לשלם משום שהראשון היה חייב ממילא לשלם הוצאותיו וזה נהנה וזה לא חסר פטור. אומנם כותב הרמ"א שאם לכתחילה ירד על דעת שניהם חייב גם השני להשתתף. בנידון דידן לכאורה אי אפשר לומר שירד על דעת שניהם, הנתבע הרי טוען שהתובע לא שיתף אותו בפיתרון הבעיה ולכן הוא פטור מלשלם. סיכום א. לא ניתן לחייב את הנתבע בגלל הנאתו שהרי גם התובע היה חפץ למצוא את התקלה. ב. מכיון שהנתבע הוא בעל התקלה ניתן לראותו כגורם להוצאות ויש כאן א"כ דין גרמא. ג. בגרמא יש אפשרות לחייב שליש כדי לצאת ידי שמיים וגם כאן יש מקום לחייבו שליש דהיינו 1000 ש"ח. נושאים בית דין - סדרי דין > בית דין > סמכויות וחובות > עשיית פשרה > בחיובים שאינם מן הדין > בחיוב לצאת ידי שמים סמכויות וחובות > עשיית פשרה > גובה הפשרה > חיוב שליש כשנחסכה הוצאה על ידי הוצאה של הצד השני חזקה (מוחזק - השערה משפטית - ראיה) > חזקה (מוחזק) > הוצאה מהמוחזק > בספק בפסיקת הלכה חיובים שלא מן הדין > לצאת ידי שמים > בנזיקין > מזיק בגרמא מהנה חברו > זה נהנה וזה לא חסר > פטור מהנה חברו > עשית עושר ולא במשפט > המהנה את חברו > הוציא לעצמו וחברו נהנה ממילא > הוציא לעצמו וחברו נהנה ממילא המהנה את חברו > כשחסך הוצאה לחברו > בהוצאה שהיה צריך להוציא ממילא המהנה את חברו > הוציא לעצמו וחברו נהנה ממילא > חיוב הנהנה רק אם גילה דעתו שנוח לו בהוצאה המהנה את חברו > הוציא לעצמו וחברו נהנה ממילא > חיוב הנהנה רק כשהמהנה הוצרך להוציא יותר בגלל הנהנה המהנה את חברו > הוציא לעצמו וחברו נהנה ממילא > חיוב הנהנה רק אם זכה בדבר ממשי המהנה את חברו > הוציא לעצמו וחברו נהנה ממילא > הבחנה בין הוציא על דעת שניהם להוציא על דעת עצמו וחברו נהנה ממילא המהנה את חברו > הוציא לעצמו וחברו נהנה ממילא > הצורך להודיע לחברו שעושה על דעת שניהם נזיקין > גרמא בנזיקין > גדרו > לא ברי היזיקא גדרו > נזק עקיף גדרו > הבחנה בין גרמא לגרמי אחריותו של הגורם לנזק > פטור בדיני אדם מעשים שהם גרמא בנזיקין > גרם להוצאות > דוחף מטבע של חבירו (לים) או פחת צורתה אחריותו של הגורם לנזק > חיוב בדיני שמים > בדיני שמים מעשים שהם גרמא בנזיקין > גרם להוצאות > גרם לחברו הוצאות בדיקה לגילוי סדק בצינור שלו נזיקין > גרמי בנזיקין > גדרו > כוונה להזיק > הצורך בכוונה גדרו > ברי היזיקא גדרו > הבחנה בין גרמא לגרמי גדרו > כקנס מעשים שהם גרמי בנזיקין > זורק מטבע של חברו לים או מאבד צורתה