ביאור הגר"א חושן משפט 257

המקדיש כו' דהא כו'. כמש"ש וכי כתיב כו' אבל הכא כו': דהא כו'. כמש"ש ע"א ב' אר"ש מ"ט כו' ה"נ וכ"ת מה ראית לבטל דהקדש ליבטיל שיור הפירות ליתא כיון דמספקא לן ע"כ כמו גבי גט דאמרינן לחומרא חולצת כו' ה"נ חומרא לתובע כמש"ל סי' ר"ן ס"ג וכמ"ש בירושלמי על פלוגתא דר' ורבנן בגטין ע"ב ב' (ובקדושין נט ב' ע"ש) במהיום ולאח"מ אם בהפקר מופקרת מעכשיו ולאחר ל' יום ע"ד דר' מופקרת וע"ד דרבנן אינה מופקרת שא"א לומר שתהא השדה מופקרת והפירות לבעלים וכיון דס"ל דספיקא הוי אוקי ממונא בחזקת מאריה: הכותב כו'. כמש"ש קלז א' אין לראשון כו' וכ"ש כאן: כדין כו'. כמ"ש בפ"ח דכתובות: או שהגיע כו'. וכ"כ הרא"ש שם וכמ"ש בפ' הכונס דקי"ל כר"ש כו': מכר כו'. גמ' שם וערשב"ם ד"ה ה"ג וד"ה כאן כו': או מניח כו'. כ"כ המ"מ ג"כ בשם רש"י: אבל אם כו'. כמ"ש במ"ר על פ' אם תשקר לי כו' שע"כ רחמי האב כו' אבל צ"ע דבסי' ר"י ס"א כ' להיפך: ואפי' כו'. ול"ד למ"ש בב"מ טו ב' חזר כו' דשם לא חל המכר כלל וניחא ליה כו' משא"כ כאן שמכר לו הפירות: או יורשיו. רשב"ם ד"ה מכר וכמ"ש בס"ה: ואם היו כו'. כ"פ הרי"ף מש"ש והתניא שמין כו'. ר"ל ללוקח מהאב והבן נוטל הגוף מהלוקח צריך ליתן דמי הפירות ללוקח ל"ק כאן כו' ר"ל הלוקח שהוא אחר אינו מוחל אצל בן המוכר: וי"א כו'. לפי שיטת רשב"ם ופי' לא עדיף הלוקח מגברא דאתי מחמתיה. המ"מ. וכ"נ כמ"ש רשב"ם שם בד"ה ומשני כו' דמ' דאזלינן בתר המתנה מעיקרא: מתנת כו'. ערשב"ם שם ד"ה דלא כו': הכותב כו'. כמ"ש בירושלמי פ"ד דכתובות על מ"ש ר"ל באושא התקינו הכותב נכסיו לבנו כו' מהו מסבתיה אשה וכו' אע"ג שאין ה' כר"ל מ"מ למדנו להתנה בפירוש: ומ"מ כו'. וכ"ה בתוספתא פ"ח ברי שכ' דייתיקי כו' לא עשה כלום: דאין כו'. כמש"ל סי' רי"א: אלא כו'. כמ"ש קמט א':