ביאור הגר"א אבן העזר 39

שדרך כו'. שהן נדרי עינוי נפש וז"ש וה"ה לנדרים כו' שלכן בעל מפירן: ואינה כו'. ויש מי כו' ולכן כו'. פלוגת' בירושלמי והביא הרא"ש פ"ז סוף סי' י"ג אית תנויי כו': היו עליה כו'. דקיי"ל כר"מ דכן ת"ק דמתניתין דגיטין שם ס"ל כוותיה. הרא"ש: ואפי'. כולי כרבה דרביה דרבא הוא ועבח"מ סי' שצ"א ס"ה: בד"א כו'. מדלא מפלגינין במתני' וקא' אינה מקודשת מ' לעולם. הרא"ש אלא בכה"ג: ויש מי כו'. דמספקא שמא הלכה כרבא דמאביי ורבא ואילך הלכ' כבתראי ועבח"מ שם: אע"פ שאמר כו'. ממש"ש כל המומין כו' מ' באילו דוקא וכמש"ש לענין נדרים כנ"ל ס"א: וי"א כו'. ממש"ש ע"ז א' האי' שנולדו כו' ואלו שכופין כו' וקאי בגמרא ריח החוטם וכ"ש באשה והא דקא' כאן ריח הפה לרבותא אע"ג דאפשר דנקטה פלפלא בפומה כמ"ש כאן בגמרא מהר"מ: ואם יש כו'. מתני' ע"ה ב' ועתוס' שם ד"ה אבל כו' ונראה לרשב"א כו' וכ"כ רי"ו בשמם: בד"א כו'. הרא"ש והטור וכ"כ סמ"ג וע"ל סי' קי"ז ס"ז: נכפה כו'. ע"ז א': י"א כו'. דאלו אינן ניכרין במרחץ המקדש כו'. ע"ג ב' רבא אמר תנא כו' ואע"ג דאתמר לשמואל ה"ה לרב דאע"ג דלכאורה לרב מקודשת ודאי כמש"ש לא תימא כו' מ"מ ממש"ש ע"ד א' זה הי' מעשה ולא היה כו' מ' דאיננו אלא ספק וע"ל סימן ל"ח סל"ה וער"נ: קידשה כו'. ברייתא שם ואין בה מחלוקת כלל: קידשה כו'. טור ולמד כן מדברי הרא"ש שם ריש ס"ג אין לפרש דדוקא כו' ומ' דכל שדייק בהדיא בלישנא ע"מ שלא יהיה בה בודאי ה"ז מקודשת: