סיכום
תובע עבד כחמישה חודשים כאיש תחזוקה במוסד על בסיס זמני לניסיון, ופוטר לאחר כמה שבועות. תבע פיצויים בגובה שכרו לארבעה חודשים. בית הדין קבע כי התובע לא היה בעל מעמד של עובד קבוע, אלא על בסיס ניסיון לפי הסכם שחתם עליו. בית הדין קבע שהמעסיק רשאי להפסיק עבודה בתקופת ניסיון מסיבות סבירות, וכי התובע לקח סיכון בעצמו בעזיבת מקום עבודה קודם. אולם, לפנים משורת הדין, בית הדין פסק שהמוסד יפצה את התובע במענק עזיבה בסך 1,800 שקל (חצי מהשכר החודשי הנטו), בהשראת עיקרון של מענק לעבד עברי כמפורט בספר החינוך.
עובדות
התובע עבד כאיש תחזוקה במוסד החל מפברואר, למשך קרוב לחמישה חודשים. כשבועות ספורים לאחר תחילת עבודתו, ביום ו' אדר ב', הנתבע (מנהל המשק) הציג לו מסמך לחתימה שציין בו שהעסקתו היא זמנית לתקופת ניסיון. התובע חתם על המסמך, למרות שהוביל לעדכון בביטוח לאומי ומס הכנסה. בתום התקופה, הפוטרו אותו בטענה שאינו זורם עם מנהל המשק ואינו עונה לציפיות המוסד. שכר הברוטו של התובע היה 5,000 שקל חודשי.
החלטה
בית הדין קבע: (1) התובע לא היה בעל מעמד של עובד קבוע, כי חתם על מסמך המצביע בבירור על תקופת ניסיון, וקביעות אינה מתקבלת כעבור שבועות ספורים; (2) המעסיק רשאי להפסיק עבודה בתקופת ניסיון מסיבות שלו, כאשר העובד אינו עונה לציפיות; (3) התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח הדין, כיוון שלא התקיימו שם תנאיה של עבודה קבועה; (4) עם זאת, לפנים משורת הדין, בית הדין פסק לתת למעסיק חובה להעניק מענק עזיבה בסך 1,800 שקל (חצי מהשכר החודשי הנטו).
נימוקים
בית הדין התבסס על הנימוקים הבאים: (א) בנימוק מעשי - קביעות בעבודה בדרך כלל אינה מתקבלת בשבועות ספורים, אלא דורשת תקופה ארוכה יותר; (ב) בנימוק חוקי - חתימה מפורשת על מסמך המציין ניסיון אינה יכולה להיות מבוטלת בגלל הרגשה פנימית של העובד; (ג) בנימוק משפטי - המעסיק רשאי לדרוש עובד העונה לציפיותיו, ופיטורים בתקופת ניסיון עלל בשל אי-התאמה הם מוצדקים; (ד) בנימוק אחריותי - התובע לקח סיכון בעצמו בעזיבת מקום עבודה קודם, ודעתו על הסיכון זה; (ה) בנימוק הלכתי - למרות העדר דין של פיצויים, בית הדין התייחס לעיקרון של ספר החינוך (מצוה תפ"ב) בדבר מענק לעובד, כמו שנהוג עם עבד עברי.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:146 עבד מספר חודשים ופוטר ודורש פיצויים תשס"ג/16 התובע: מר א', איש תחזוקה במוסד. הנתבעים: מוסד ב', המיוצג ע"י המנכ"ל ב'. בנושא: תביעת פיצויים. טענות הצדדים: התובע: עבדתי במוסד בתור איש תחזוקה, קרוב לחמשה חודשים, התחלתי לעבוד בפברואר, וכעבור כמה שבועות ביום ו' אדר ב' ניגש אלי מנהל המשק, והגיש לי מסמך לחתום עליו ושמה כתוב שאני מעוסק בשלב זה באופן זמני לניסיון, אמרתי לו מה זה ניסיון, הרי אמרת לי תעבוד ויהיה בסדר, אמר לי שזה עניין פרוצדורלי וחתמתי. איני מבין מדוע פטרו אותי, עבדתי במסירות ועשיתי כל עבודה שנדרשתי, הפסדתי מקום תעסוקה ועברתי לעבוד במוסד, אני תובע דמי פיצויים עבור 4 חודשים לפחות, שכר הברוטו שלי היה 5,000 ש"ח, היו לי בעיות עם ביטוח לאומי, ומס הכנסה, וסידרתי שממקום עבודה כאן יורידו להם. הנתבעים: אני באופן אישי לא טיפלתי בקבלתו של מר א' לעבודה, ומנהל המשק נבצר ממנו לבא היום, באם בית הדין יהיה סבור שהוא צריך לבוא אזי יבוא בישיבה אחרת. א' היה צריך לדעת שהוא על תקן של עובד לא קבוע, בכל מקום שמקבלים עובד הוא אינו קבוע מיד, ומה שעבד יומים לפני כשנה אין זה מהוה אינדיקציה לקבוע כשירות והתאמה לעבודה, הוא חתם על ההסכם ביום ו' אדר ב' ושמה מוזכר מפורשות שהוא לניסיון ואף אחד לא הכריח אותו לחתום. אם המנהל אמר לו שהוא אינו זורם אתו הכוונה היא שהוא אינו עונה על הצפיות של המוסד, המוסד לא ניצל אותו, הוא עבד ואותם חדשים שעבד שולם עבורם. עד כאן עיקר הטענות, הצדדים הרחיבו והסבירו את השתלשלות הדברים אולם העיקר זה כפי שנכתב לעיל. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין הבעיה העומדת בפנינו לדיון היא: האם יש לראות בהעסקתו של מר א' כפועל קבוע? האם מגיע לו פיצויים? מעמד העובד הנה מכלל הטענות ומכל מה שבית הדין שמע, נראה שלמר א' אין דין של עובד קבע, קודם כל, מפורסם במדינה שאדם שבא לעבודה במקום, זה לוקח די הרבה זמן עד שהוא מקבל קבע, ולא כעבור כמה שבועות. בנידון שלפנינו מר א' בעצמו חתם על מסמך שכתוב בו מפורשות שהוא בניסיון, למרות שהיתה לו הרגשה שהוא קבוע, אבל אי אפשר לבטל חתימה על מסמך מפורש בגלל הרגשה. פיצויים וסיבה לפיטורין מנהל המשק שאמר לו שאינו זורם איתו, פירושו של דבר שהוא אינו עונה על הציפיות שלו במוסד. בית הדין באמת התרשם ממסירותו וחריצותו של א', אבל זה לא תואם את הדרישות של המעסיק וזכותו היא להעסיק עובד שיענה על הציפיות שלו, מבלי לפגוע בכבודו של העובד. ולכן בית הדין סבור שמצד הדין יש זכות למעסיק להפסיק עבודתו של עובד בתקופת הניסיון מסיבות שלו. העובד אמור היה לדעת שבזה שעבר לעבוד במקום אחר הוא עלול להפסיד מקום עבודה, כנראה שהיו לו שיקולים משלו שכדאי לו העסק הזה, ולכן אין לחייב את המעסיק שכאילו הוא גרם הפסד מקום עבודה לעובד, אלא העובד פעל מרצונו תוך כדי לקיחת סיכון, ביודעו שזה ניסיון. למרות כל האמור לעיל בית הדין סבור שלפנים משורת הדין יש לפצות את העובד בסיום עבודתו כפי שכותב ספר-החינוך מצוה תפ"ב , כמו שנותנים מענק לעבד עברי ככה ראוי ליתן לפועל אפילו לא עבד הרבה זמן. מן הראוי שהמוסד יפצה את העובד כמחצית משכרו החודשי נטו, דהיינו 1800 ש"ח. בית הדין סבור שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים דיני עבודה > הפסקת עבודה על ידי המעביד > עילות לפיטורין > נסיבות מוצדקות לפיטורי עובד > נסיבות מוצדקות לפיטורי עובד פיצויי פיטורין > מענק עזיבה כשאין פיצויי פיטורין דיני עבודה > שכר עבודה > קביעות בעבודה