ביאור הגר"א חושן משפט 27

בשם או בכיני'. שם במתנ': או בא' מהשמות. סנה' ס"א ומה עגלון מלך מואב שהוא עכו"ם ולא ידע אלא בכינוי כו' ושם לאפוקי כינוי דלא ופליגא כו' אלא מעכו"ם ואי שם המיוחד מי גמירי אלא לאו בכינוי ש"מ דהשמות שקוראים הגוים נקראין כינוי וכן לענין נדרים אמר בפ"ק דנדרים מאי כינויים רי"א ל' נכרים הן: אם היה. בפ"ג דכתובות ובכמה מקומות בש"ס: (ליקוט) לוקה. תמורה ג' א' ב' ד' א' וכן בירושלמי והביאו הכ"מ המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלאו מהו ללקות חברייא אמרו אינו לוקה א"ל ר' יוסי למה שהוא לאו שאין בו מעש' והרי הממיר והנשבע לשקר לאו שאין בו מעשה (ע"כ): משום לא. ת"כ פ' קדושים פ' ב' לא תקלל חרש אין לי אלא חרש מנין לרבות כל אדם ת"ל ונשיא בעמך לא תאור א"כ למה נא' חרש מה חרש שהוא בחיים ולא המת שאינו בחיים וכ"ה בסנה' ס"ו א': (ליקוט) משום לא תקלל חרש. גמ' דשבועו' שם ל"ו א' (ע"כ): (ליקוט) משום לא כו'. שבועות שם ותמורה שם ובת"כ ועבה"ג סק"ה דלא נאמר כו' ל' הרמב"ם וכ"ה בפסיקתא והביאו הכ"מ ולא תקלל חרש מרבה אני אפי' בר ישראל שאינו שומע ק"ו לפניו (ע"כ): ואם היה דיין. שם אם היה אביו כו': (ליקוט) ואם היה כו'. מכילתא אלקים לא תקלל אין לי אלא דיין נשיא מנין ת"ל ונשיא בעמך לא תאור אקרא אני נשיא בעמך לא תאור אחד דיין וא' נשיא במשמע ומה ת"ל אלקים לא תקלל לחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע מכאן אמרו יש מדבר דבר א' וחייב עליו משו' ד' דברי' בן נשיא שקלל אביו חייב עליו משום ד' דברים משום אב ומשום דיין ומשום נשיא ומשום בעמך לא תאור. ר"ל דשם יליף לכל אדם מבעמך כמש"ש (ע"כ): אם לא. כנ"ל: או שקלל. שבועות שם בכולן. מ' דוקא בשם או בכינוי ושם ע"ב ורמינהו כו' ל"ק הא ר"ח כו' ושם ל"ח ב' כמאן כר"ח כו' אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי מ' דוקא בכינוי: (ליקוט) כגון שאמר כו'. במתני' שם לא כ' כן אלא דשם לענין שבועה אבל לענין קללה ל"ש וצ"ל כמ"ש כאן ולמד ממש"ש יברכך ויטב לך מ"מ אינה קללה ממש אע"ג שאמר אל כו' כמ"ש בקדושין ס"א ב' בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי כו' אלא לרחב"ג כו' סד"א כו' (ע"כ): (ליקוט) כגון שאמר כו': כ"פ הרמב"ם שם במתני' אל קאי איברכך כו' וע"ש בפירושו. וזה תליא באשלי רברבי וע' בנדרי' י"א ב' בר"ן ד"ה לחולין כו'. אבל הרא"ש שם א' ד"ה לא חולין כ' דכה"ג אף ר"מ מודה וכ"פ הטור שם סי' ר"ד וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' נדרים ונדחק הכ"מ וב"י שמ"ש שם סברוה לא סלקא הכי אלא אף ר"מ מודה כמש"ש בברייתא הנ"ל אבל הלח"מ כ' שדברי הרמב"ם כדעת הרא"ש וכ"כ תוס' שם וא"כ דברי הרמב"ם וטוש"ע כאן צ"ע בין לתי' הכ"מ בין לתי' הלח"מ ועמש"ל בסי' רמ"א אי קי"ל כר"מ וברא"ש ור"ן שם. ועוד צ"ע דלפרש"י בשבועות שם ס"פ באיסור גרידא אף ר"מ מודה דחייב וכן לתי' תוס' שם בד"ה ה"ג שכ' ונראה לתרץ כו' כאן שא"צ שם המיוחד לד"ה חייב וצ"ל כמש"ש בשם הרי"ט דוקא באיסור חמור אבל הרא"ש ור"ן בנדרים שם תי' דנדרים איסורא דאית בה ממונא הוא ופ"כ ש"פ וער"ן (ע"כ): וה"ה המקלל. ת"כ כנ"ל: (ליקוט) וה"ה המקלל כו'. ת"כ וגמ' דסנה' פ"ה א' ב' א"ה בנו נמי מידי דהוי כו' (ע"כ): ואם חרף ת"ח כו' ואם רצו. קדושין ע"ב: (ליקוט) כמה שיראו. זהו מכות מרדות לפי' הרמב"ם כפי שיראו הדיינים (ע"כ): (ליקוט) כמה שיראו כו'. תוספתא פ"ג דדמאי מלקות אומדין אותו אבל מכות מרדות אינו כן אלא מכין אותו עד שיקבל עליו או עד שתצא נפשו וזה בדבר דלהבא אבל לעבר הוא כדברי הרמב"ם (ע"כ): (ליקוט) ואם רצו הדייני' כו' כמה שיראו. ערש"י בחולין קמ"א ב' ד"ה מכת מרדות כו' וש"מ (ע"כ): ואם חרף ע"ה. כ"כ רב שרירא אהא דאמרי' בב"ק צ"א א' המבייש בדברים פטור שמ"מ עונשין מהא דערכין ט"ו א' נמצא האומר בפיו כו': ואפי' מחל. עבה"ג. מכות י"ג ב' חייבי כריתות כו' שאין ב"ד שלמטה כו' אלמא מה שתלוי בב"ד אין מחילה ועוד דבכ"מ גמרינן חייבי מלקיו' מחייבי מיתות ב"ד שם ה' א' ב' וסנה' י' ל"ג ב"ק פ"ו ב': (ליקוט) אפי' מחל כו'. צ"ע שהרמב"ם כ' אעדים והתראה שא"י למחול על חיוב מלקות וכן י"ל דברי (ע"כ): והוא שלא. יומא כ"ב ב' מפני מה נענש שאול כו' ואח"ז אמרו כל ת"ח שאינו כו' ע"ש: