ביאור הגר"א חושן משפט 137
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
בשבועת היסת. רשב"ם שם כדין כ"ד שהיא בחזקתו כנ"ל ואע"ג דאמרינן בשבועות מב ב' משום אשתמוטי כו' וכאן לא חניף כו' ודאי שאין טעם זה מספיק לבד דא"כ אפי' להבא יהא נאמן אלא ג"כ משום שהוא כבר בידו:
אפילו יש עדים. כן תי' ריצב"א בהג"מ על קושית תוס' ד"ה ואי טעין. וא"ת מאי אריא כו' ותי' כיון שיש עדים שליקטן אין נאמן כיון שליקטן שלא בפניו וכמ"ש הרי"ף בפ' כל הנשבעין בשערים שלו בשער העשירי וע"ש:
אם אין כו' ואם באו. רשב"ם ותוס' שס וכ"מ בגמ' שם מדקאמר אם טען ואמר לפירות כו' אהא דקא' ר"נ הדרא פירי ול"ק אכל הני דחשיב שם בפירקין דהדרא ארעא ואע"ג דרשב"ם כ' ד"ה א"ר זביד כו' מילתא באפי נפשה היא כו' ר"ל דלא קאי אהא דבתחלה אמר מינך זבני ואכלה כו' וכמ"ש בד"ה מהימן. ודוקא כו':
ואפילו אם. שם אר"נ הדרא כו' ושם א"ה ארעא נמי כו' וע"ש תוס' ד"ה א"ה כו' ושם בגמ' אחוי שטרך וז"ש כאן כיון כו':