ביאור הגר"א חושן משפט 249

האומר כו'. ב"מ מט א' וכר"י: אא"כ כו'. ובזה תי' מ"ש שולח אדם ירך לעכו"ם ואוקמוה בפ"ב דפסחים כר' יהודה. תוס' שם. ועבה"ג: הנותן כו'. קדושין ך"ג ב' דכ"ע כו' ובמקומות הרבה: והבעל כו'. שהוא נ"מ שלה: (ליקוט) הנותן כו' והבעל כו'. בקדושין ך"ג דכ"ע אין קנין כו'. וכ' הר"ן שם ומיהו לאו למימרא דאשה כעבד דאלו עבד נתן לו רבו או אחר לא קנה כלל ואלו באשה אמרינן בירושלמי פ"ו דכתובות אע"ג דעבד לר"מ יד עבד כיד רבו זכתה אשה זכה בעלה מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות ושם בפ' הכותב אלו אחר שכתב לה יש לו אכילת פירות הוא כ' לה לא כ"ש כו' ופ"ו שם מ"ט אמרו מציאת האשה לבעלה א"ר יוסי שלא תהא אשה מברחת זהובים מבעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנותן לה אחר במתנה קול יוצא למתנה כו' והובא בהג"א שם רפו ושלא כדברי רש"י בסנה' ע"א ד"ה על מנת כו' דלא כו' (ע"כ): הכותב כו'. מתני' במס' פאה: מדת כו'. ברפ"ג דקדושין ובפ"ג דחולין ושאר מקומות: