תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 74:

בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן — הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּרוּמָה. וְאֵימָא בְּחָזֶה וָשׁוֹק? אֵינָהּ בְּחוֹזֶרֶת. תְּרוּמָה נָמֵי, אֵינָהּ בַּחֲלָלָה! חֲלָלָה לָאו זַרְעוֹ דְּאַהֲרֹן הִיא. וּמִמַּאי דְּהַאי ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״, עַד דְּאִיכָּא הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, אֵימָא: עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וּבִמְצוֹרָע מוּסְגָּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דּוּמְיָא דִּ״טְמֵא נֶפֶשׁ״, מָה ״טְמֵא נֶפֶשׁ״ דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה הוּא — הָנֵי נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ. וְאֵימָא, הָנֵי מִילֵּי דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה, אֲבָל דְּבַר כַּפָּרָה, עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה?! וְתוּ, הָא דִּתְנַן: טָבַל וְעָלָה — אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר, הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ — אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, הֵבִיא כַּפָּרָה — אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים, מְנָא לַן? אָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא: תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ״וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם״, הָא רָחַץ — טָהוֹר. וּכְתִיב: ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים״. וּכְתִיב: ״וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה״. הָא כֵּיצַד? כָּאן לְמַעֲשֵׂר, כָּאן לִתְרוּמָה, כָּאן לְקָדָשִׁים. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא? מִסְתַּבְּרָא תְּרוּמָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן מחפ״ז. אַדְּרַבָּה: מֵעֶשֶׂר עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן הֲדַ״ס טָ״ב? אֲפִילּוּ הָכִי, מִיתָה עֲדִיפָא. רָבָא אָמַר: בְּלָא מִיתָה עֲדִיפָא, נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, אָמַר קְרָא: ״נֶפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּכׇל נֶפֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מַעֲשֵׂר. וְאַכַּתִּי, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה, אֲבָל הֵיכָא דְּבַר כַּפָּרָה — עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה! אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. בְּיוֹלֶדֶת כְּתִיב: ״עַד מְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָהּ״, כֵּיוָן שֶׁמָּלְאוּ יָמֶיהָ — טָהֵרָה. וּכְתִיב: ״וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה״. הָא כֵּיצַד? כָּאן לִתְרוּמָה, כָּאן לְקׇדָשִׁים. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא קֹדֶשׁ חָמוּר, שֶׁכֵּן פנקעכ״ס. אַדְּרַבָּה תְּרוּמָה חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן מחפ״ז? הָנָךְ נְפִישָׁן! רָבָא אָמַר: בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה״, מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּקָדָשִׁים, אִיקְּרִי כָּאן: ״וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל״. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בִּתְרוּמָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ תְּרוּמָה כְּתִיבָא הָכָא? וְהָתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִשָּׁה״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּתְרוּמָה, גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה בְּנוֹת מֵיכַל תְּרוּמָה נִינְהוּ? אָמַר רָבָא: וְלָא?