ביאור הגר"א אבן העזר 55

הארוסה כו'. מס' כלה וערש"י בכתובות ז' ב' ד"ה שמתייחד כו' וד"ה ואסר כו': והבא כו'. ירושלמי הביאו הרי"ף ורא"ש בספ"ד דפסחים וש"פ: ואפילו ביחוד כו' ולכן כו'. כן דקדק שם ממ"ש בכתובות שם וביהודא כו' אבל תוס' שם ד"ה ר' יהודה כו' משום ביאה: אפילו אם קידשה כו'. בפ"ק דקדושין בעיא דלא איפשטא וכתב הרשב"א והרא"ש בשם הרמב"ן דהלכה כאביי ורבא דבעו למיפשט כו' וכן רנב"י ורבינא דחו להא דבן בג בג כו' ובלא"ה אפי' לא מיפשטא מספיקא צ"ל אירוסין עושה ר"נ: ויחוד זה כו'. עבפ"ב דסוכה כ"ה ב' ועתוס' שם ד"ה אין וצריך לדקדק כו': והבא על ארוסתו לשם נשואין. דוקא וכמ"ש בתוספתא רפ"ד דכתובות יפה כח יבמה מכח אשה כו' שהבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפי' בבית אביה קנה משא"כ באשה וכ"מ ביבמות נ"ח א' אמר רב"ח משכחת כו' דכוותיה כו' וערש"י שם ד"ה ופרכינן כו' וד"ה קונה לכל כו': וי"א דחופה כו'. ממש"ש י"א ב' ת"ר כנסה ראשון כו' ואם איתא כיון דלא נסתרה לאו נישואין הוא: אלא כל כו'. ממ"ש ואם בית אישה נדרה כו' ובמתני' מ"ח א' לעולם היא כו' לרשות כו' וש"מ: וי"א שהחופה כו'. בירושלמי דסוף סוטה אלו הן חופת סדינים מצוירים וסהרוני' זהב תלוין בהם תני אבל עושה הוא אפיפרות ותולה בהן כל מי שירצה וכ"ה בבבלי שם תנא אף כו' מאי חופת כו' אלא דבירוש' קרי לעטרות חתנים זהורים המוזהבות מ"מ חד ענינא הוא וערש"י שם ד"ה זהורית כו' ותוס' דגטין ז' א' ד"ה עטרות כו' והיא חופה שלנו ועב"י בסימן ס"א בשם העיטור שסתר ס' זו מדאמרינן עד שיכנוס לחופה אלמא כניסה למקום מיוחד הוא ובירושלמי דסוכה כו' וט"ס וצ"ל דסוטה אלו הן כו' אלא חופה היא שמוסר האב ומכניסה בבית שיש בה חידוש כגון סדינים המצוירים כו' והמנהג הזה בבתולה אבל באלמנה כיון שכנסה לשם נישואין ויש שם מקום מיוחד והצעת המטה ה"ה כבית שיש בו חופה ע"ש וערא"ש פ"ב דסוכה ס"ח וצ"ע מה היא החופה כו' וע' מרדכי פ"ק דכתובית והג"א שם סי"ג ד"ה משום כו' ועתוס' פ"ק דיומא אבל העיקר שענין החופה שקונה הוא יציאתה מבית אביה והולכת' עם החתן לביתו לשם נישואין שמראה שהיא ברשות בעלה וכדעת הר"נ וא"צ שתתייחד עמו שהוכיח הר"נ ברי' כתובות ממ"ש ת"ר כנסה כו' וכ"ה במתני' מ"ח א"ב לעולם היא ברשות' והיא החופה דבגמ' אסיפא מסר האב כו' פליגי א"ר מסירתה לכל מכלל דרישא היא חופה ממש וכן פירש"י שם במתני' וערש"י שם בגמרא ד"ה הא סתמא כו' אבל ל"נ מדכללינהו בהדי מסירה וכן אמר בד"א לירושתה כו' מ' דקאי אכולהו אבל נראה כיון שלא הביאה לביתו מקום עיקר קביעתו לחופה אין זה חופה וז"ש ברישא ובסיפא חצר בדרך אבל מ"מ מ' דוקא בדרך אבל כל שקובע החופה אפילו בחצרה סגי אלא דעיקר החופה הוא לביתו לשם נישואין כנ"ל אבל מ"מ עשיית החופה הוא בסדינים כו' כמין כיפה כנ"ל בירושלמי וזהו ג"כ חופה שלנו לפי שאצלנו אף הוא לאחר נשואין דרים בבית אביה לפיכך מוציאה האב מרשותה לחצר בהכ"נ ושם קובעין החופה בסדינין ושם הוא עיקר החופה וקונה אותה לכל והחצר בהכ"נ הוא מקום הקנייה דלא גרע מחצר דידה וזהו חופה ממש אבל אין הכיפה מעכבת אלא כיון שנהגו לעשות כיפה כנ"ל עיקר דעתם לשם נישואין תחת הכיפה אבל אין הכיפה רשות לעצמה שתקנה אלא החצר: וי"א דחופת כו'. עתוס' י"ג כ' ד"ה ולחדא כו': ומקדשה שם. טעם למנהג הזה שלא תאסר עליו בפתח פתוח וכ"כ הר"נ וכ"ה בירושלמי ריש כתובות מצא הפתח פתוח אסור לקיימה כו' קידשה בחופה ל"ל באילין קנסייא אמרין ר' מתניה עביד לברתיה כן ובזה אין אנו צריכין למה שדחקו תוספות בכתובות י"ג א' ד"ה אי כו' והרא"ש שם מה שנוהגין לישא בששי ואף דלהפסידה כתובתה יכול עדיין אין אנו חוששין לזה כמ"ש ט' ב' ולמאי אי למיתב כו' ולכן אין להרחיק הביאה מהחופה והמנהג של עכשיו נתייסד שיהא שמח עמה ג' ימים דז' ימי המשתה נתבטל וכמ"ש באלמנה שקדו כו'. ומירושלמי הנ"ל מ' דהיו עושין החופה בלילה אבל מגמרא הנ"ל דשקדו מ' כמנהגינו ביום: המארס כו'. ממ"ש בפ"ק דכתובות שם רי"א אף בבית הארוסין כו': וצריך כו'. ז' א': אין הארוס כו'. כן מ' בגמרא שם נ"ג ב': אא"כ כו'. לפי הגי' בגמרא שם ופי' וערא"ש שם: שהרי כו'. גמ' שם: וי"א כו'. כפירש"י: אינה חייבת כו' ערש"י שם: וה"ה כו'. עתוס' שם ד"ה שאין כו' והיינו דוקא כו': מב"ח. ממש"ש מ"ג ב' ומגבי' מאימת כו' ושם מ"ד א' והלכתא כו' אבל רש"י פי' שם משום דבשעת נשואין מחלה לשיעבודא קמא וערא"ש שם: ואינה כו'. עבה"ג: אבל אם כו'. עבה"ג ס"ק כ': שלא תקנו כו'. כ"מ בכתובות נ"ד א' בעי רבא כו' וערש"י ד"ה או דלמא כו' והוא דחוק מאי נ"מ כיון דגובה כתובתה בתקנתא דרבנן תנאי כתובה ככתובה אבל לפי' הראשון בדכתב לה מתנה בעלמא: וי"א כו'. עברא"ש דכתובות שם וברש"י שם ד"ה ומגבא כו' ותוס' דב"מ י"ז ב' ד"ה מן. וכן עיקר להלכה דראייתם מוכרחת מאוד ועוד נ"ל ראיה ממ"ש בפט"ו דיבמות קידש א' כו' ואף הרמב"ם כתב דמיירי שכתב לה כתובה לאחת ונאבדו ליתא חדא שלא הזכיר טענת הכתובה במתני' כלל וכן בר"ע שאמר גט וכתובה גט הוא מיותר אלא שהגט מבריח הכתובה ועוד דקא' קידש קתני כו' תנא קידש להודיעך כו' ואם איסורא דקדושין לא שייך לכתובה ול"ד לגזילה כלל ול"ל איסורא דרבנן איסורא דאורייתא בלא"ה ל"ד להדדי וכן בקדושין ס"ה א' אם נתן גט מעצמו כו' ובכתובות מ"ג ב' א' ר"א מנה כו' ור"א אמר כו' ומ' בדלא ג' לה דאל"ה ה"ל לגבות הכל מן הארוסין תוס' ורא"ש וש"פ ע"ש ושם אלא שהרמב"ם והגאונים ס"ל דהא בכתובו' מיירי בכ' לה ואפ"ה אינה גובה וכע"ש בש"ע וערא"ש: ובודאי כל הסוגיות מוכיחות די"ל כתובה כמ"ש בקדושין ס"ו א' וש"מ הרבה ובפ"ק דב"מ איבעיא להו מנ"ל די"ל כתובה ולא איפשיטא מנלן אבל ודאי י"ל כתיבה אבל גם המנהג שכ' הרב ג"כ נכון כמ"ש הראב"ד דדוקא בימיהם שהיו סומכין על תנאי ב"ד וגם במקום שכותבים היו ג"כ מקצתן כותבים ג"כ לארוסה משא"כ עתה וע' במרדכי רפ"ב דכתובות: