ביאור הגר"א חושן משפט 215

שאינן נמכרין כו'. רשב"ם ד"ה אבל: בר כו'. שם ד"ה הרי כו' וכמ"ש בגמ' שם ק"נ א' אמר כו': (ליקוט) ואת הלוחות כו'. אבל הרמב"ם מפ' נסרים הן הבתולות ולכך השמיטו. ורי"מ גריס את הסירים ופי' בו פי' אחר ע"ש. והשמיט את הרחים התחתונה שהוא בכלל ים לפירושו כנ"ל (ע"כ): וי"א דאם כו'. כגי' שלנו במתני' ודלא כברייתא כמ"ש ר' לא שנאה כו': ויש מי כו'. גמ' שם. וס' הראשונה היא דעת הרמב"ם וס"ל דמש"ש והא תני כו' ר"ל בחנויות דבית הבד וע"ז אר"א שם חזינן כו' וחילקו בגמ' בין מצר או לא דוקא בחנויות דבית הבד וס' האחרונה. ס"ל דמש"ש והא תני כו' קאי אמרחץ: (ליקוט) המוכר כו'. כ' הרי"ף שם ולית ה' כרשב"ג ותמה הרא"ש עליו ואשתמיטתיה מ"ש הרי"ף בפ' ג"פ והעתיק הוא עצמו דבריו שם סי' מ' דהאי כללא ל"ד כו' וכ"ש כאן דאוקמניה בשיטה שם ע"ח ב' וכמ"ש הרי"ף ורא"ש בפ' ג"פ ס"ו וכ"פ הרמב"ם בפי' וכ' דסנטר הוא שומר העיר דלישנא דקאמר באגי נדחק שם בגמ' מאד לומר איפוך דברי ר' יהודה והא כדאי' וס"ל כרשב"ג בחדא ופליג בחדא ועוד דסוגיא בכ"מ דסנטר גברא כמ"ש בגטין פ' ב' לשם סנטר כו' ובתוספתא וירושלמי פ"ה דב"מ עכו"ם שנעשה סנטר ובב"ר וש"מ ומב"ר שם מ' כפי' הרמב"ם ור"ח דהוא שומר העיר דלא כפי' רשב"ם להרבות תחומי השדות. וז"ש בית השלחין שבה ואת הסמוכין לה שבה היא גינונייתא ואת שדות הידועין לה הוא באגי וכמש"ש פיסקי באגי כו' הא באגי כו' מ"מ אין ראיה משם דללישנא דקא' גינונייתא האי ברייתא דקא' דוקא פיסקי בגי כו' דוקא לר' יהודה ורשב"ג וכמש"ש איפוך רי"א סנטר כו' אלא דקי"ל כלישנא דקא' בגי וכנ"ל. ומ"ש שבה ואת הסמוכין לה למד מבאגי דהוא חוץ לעיר ואפ"ה מדזבני וכ"ש בגינונייתא וכ"כ רשב"ם שם ד"ה גינונייתא כו' וקרא לגינונייתא שלחין כלשון מתני' שכ"ה נק' בכל המקומות אלא דגמ' קא' דג"ז נכלל כאן וערמב"ן ועתוס' שם ד"ה ה"ג כו' (ע"כ): שבה ואת הסמוכים לה. מפ' גינונייתא וערשב"ם שם ד"ה גינונייתא וע"כ צ"ל כן דאל"כ ליפלוג בגינונייתא גופא וכ"ש למסקנא דאפי' באגי מזדבנא: ואת החורשים כו'. כמש"ש והא קתני אבל כו': (ליקוט) בין כך כו'. כ"ה בתוספתא שם וערשב"ם ד"ה ה"ג איפוך כו' (ע"כ): (ליקוט) הסדורות כו' המונחות כו'. הכל כרבנן דיחיד ורבים ה' כרבים ועוד דר"מ אוקמינהו בשיטה שם ע"ח ב' (ע"כ): ומכר את מצריו. צ"ל לקמן קודם ומכר כל הדקלים וכ"ה בטור וערשב"ם ד"ה א"ר משרשיא כו': (ליקוט) הקנים החלקים. כפי' תוס' שם ד"ה מחולקין כו' (ע"כ): (ליקוט) השומירה העשויה כו'. כגי' ר"ח בתוס' שם ד"ה ואת כו' וכ"ה גי' הרי"ף ורא"ש וש"פ (ע"כ): (ליקוט) אבל לא כו'. שם במתני' וגמ' וכרבנן וכנ"ל (ע"כ): (ליקוט) וי"א כו'. תוס' שם ד"ה והוא כו' (ע"כ): (ליקוט) לייבשה שם. רשב"ם שם ד"ה דצריכה כו' (ע"כ): (ליקוט) עד אותו הבור כו'. ס"ל דמ"ש וצריך כו' לא קאי רק אהאי סיפא לא את הבור כו' וכ"מ ברשב"ם שם ד"ה במוכר דאפי' כו' כגון כו' (ע"כ): (ליקוט) מפני כו'. כפי' ר"ח ברשב"ם שם ד"ה זה כו' (ע"כ): בין כו'. ר"ל דבד"א דמתני' קאי אכל הפרק ההוא: (ליקוט) בין כו'. ר"ל בכל הפירקין דפ"ד והוא מ"ש בסי' זה וכ"כ הרשב"ם שם עג א' ד"ה מרצופין כו' וע"ל ס"ס ר"ך (ע"כ): (ליקוט) כל המחובר כו'. וכ"כ רשב"ם ע"א א' בד"ה אבל כו' ומיהו כו' ועבה"ג ס"ק צ' שכ' דאפי' תבואה שצריכה לקרקע אבל רשב"ם שם כ' דוקא שא"צ לקרקע ודבריו נכונים דהא כולה מ' בכל פירקין וז"ש שם רשב"ם או כ"ד שלא הוצרך לתנא כו' ואח"כ מצאתי לרמב"ן ז"ל שכ' ואפשר נמי דלא עדיף מתנה ממכר אלא לדברים המחוברים לקרקע בתוכו אבל דברים התלושין כגון אבנים שאינן לצרכה ותבואה התלושה שניהן שוין וכן נראה דעת הרמב"ם אבל רואה אני את דברי הרשב"ם ממש"ש עט ב' לת"ק דבהקדש הקדיש מימיו אע"ג דבמכר מכר בור לא מכר מימיו וערשב"ם ד"ה סבר לה כאבוה כו' וה"ה למתנה דכהקדש דמיא עכ"ל (ע"כ): (ליקוט) ס"ה עבה"ג ס"ק צ' ועמש"ל שרשב"ם חולק והסכים עמו הרמב"ן ממש"ש ע"ט וס"ל כאבוה כו' אבל לת"ק קדוש אע"ג דבמים מכונסין איירי דכתלושין הן וערשב"ם שם א' ד"ה מים כו' (ע"כ): ודוקא כו'. עתוס' שם ד"ה האחין. וא"ת כו'. ותי' הרי"מ שדרך כיון שהוא חוצה לה אין חילוק בין מוכר לכל הנך והרמב"ן הביא כן הירושלמי שם סיוע לדבריו דאמר שם ר"א שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה ר"ל אם בד"א כו' קאי ג"כ אדרך או רק אמ"ש שם לא מכר כו' ואמר נשמיענה מן הדא האחין שחלקו יש להן דרך זע"ז והיינו כדברי הרי"מ ואמר שם ואית דבעי מימר הכי אר"א האחין שחלקו כו' המחזיק בנכסי הגר כו' ור"ל דהא ע"כ במחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה לא החזיק בדרך שחוצה לו ה"נ בכל הנך בנותן לרבנן וכן בכולם: (ליקוט) ודוקא כו'. ערשב"ם שם ד"ה זכה בכולה כו' ומיהו כו' וכמש"ש ס"ה ואף שמואל ל"פ אלא משום דס"ל כר"ע אבל לכ"ע כדין לקוחות הם וכמש"ש ואזדו לטעמייהו כו' וערשב"ם שם ד"ה האחין כו' וכ' הרמב"ן וכן אמרי' בירוש' ר' אלעזר שאל על כל הושבה או על הראשונה הושבה ור"ל אי קאי בד"א כו' גם על הסיפא פלוגתת ר"ע וחכמים בדרך או על רישא בלבד לא מכר לו כו' נשמעיניה מן הדא האחין שחלקו יש להן דרך זע"ז ואית דבעי מימר כו' שפשט לו מסיפא בנכסי הגר כו' ושם ודאי א"א לומר שזכה בדרך וה"ה לרישא במתנה כו' ע"ש (ע"כ): (ליקוט) ודוקא כו'. עמש"ל וכ' רמב"ן וא"ל דא"כ אמאי אמרי' ס"ה א' ולא היא כו' התם כיון ששניהן יוצאין מרשותו אמרי' לזה נתן עין יפה יותר מזה וערשב"ם שם במתני' ע"א א' ד"ה זכה הנ"ל שכ' טעם משום דא"ל אדור כו' אבל זהו לגירסתו לימא אזדו לטעמייהו כו' אבל ר"ח ותוס' שם ד"ה ה"ג גרסי ואזדו לטעמייהו וצריכא ואף לגי' רשב"ם ק' מאי ס"ד ועוד דהל"ל להיפך הצריכותא ג"כ דבאחין סד"א דמודה רב משום דכמתנה דמיא (ע"כ): אף כו'. ערשב"ם שם פ"ג ב' ד"ה לא. ובתוספתא כו': ולא שמות ידועים כו'. עבה"ג וכן ברפ"ג דב"ק ה"ד אי דקרו לכדא כו':