ביאור הגר"א חושן משפט 394

וכן אם דחפה כו'. כשיטתם בכ"מ שאמרו מ"ד כו' ומ"ד כו': וי"א כו'. כרבא דהוא בתרא וכן ס"ל לר"פ בב"מ צג ב' כוותיה וע"ש תוס' בד"ה איבעי כו' אבל הרשב"א כ' דאתי אף לר"כ דגבי בע"ה פשיעותא הוא אבל לגבי ש"ח פטור דלא קביל עליה למטרח כ"כ: אם כו'. תוס' ד"ה נפלה כו': ויש כו'. דלאו פשיעותא היא כמ"ש י"ט ב' וכי יאחזנה כו' וז"ש ירדה כו' וז"ש שם כיון דמשתמטא כו' ולדברי תוס' הא א"א לירד לשם אף שיש לדחוק בזה: והוא ידע. גמ': מיהו כו'. רש"י וז"ש כל אימת דמשתמטא ול"ק כיון דילפא. יש"ש דלא כראב"ד: ואפילו כו'. כפי' הרשב"א דהטעם דהוי מזיק בידים ועתוס' ד"ה המעמיד כו': ודוקא כו'. גמ' שם: כל כו'. כחזקיה וכל הסוגיא שם כוותיה ת"ר אין כו' אלא כו' ושם אתא לקמיה דר"נ כו' א"ל רבא כו' והלכתא כו' אליעזר זעירא כו': (ליקוט) כיצד כו' וכן כו' אפי' כו'. ר"ל כפי' ר"ח שם וכן פי' הראב"ד הביאו הרשב"א שם אריב"ח סאה כו' ר"ל דוקא סאה שיימינן בששים מפני שהוא דבר גדול שלא להכחיש את המזיק והיינו דתנן במתני' סאה אבל פחות מסאה שמין בפ"ע ר' ינאי כו' עד תרקב וחזקיה אמר אפי' קלח ע"ש (ע"כ): (ליקוט) כיצד כו'. עמ"ש בפי' ר"ח והראב"ד ובזה ניחא מה שפריך שם מתבי אכלה כו' דהקושיא דוקא לחזקיה אבל לפירש"י ה"ל להקשות אמתני' וכן אף לפי' תוס' שפי' שם דמ"ש בית סאה קאי אמה שאכלה ע"ש ופ' כחזקיה דכל הסוגיא שם כוותיה ת"ר אין כו' ההוא גברא כו' אתא כו' וכן אביי ורבא שם וכן ר"פ ור"ה כו' ושם והלכתא כו' אליעזר כו' שלחוה כו' והשמיט מש"ש נטיעה כו' דס"ל דחכמים שם פליגי אכולהו אבל הרא"ש פ' דס"ל דל"פ אהא ממה שחזר ואמר וחכ"א כו' על סמדר. וכן בכחש גופנא לא כ' דס"ל כהרמ"ה דלא מנכינן אבל הרא"ש פ' שם דמנכינן דרבנן ס"ל כוותיה ועתוס' שם ד"ה מאן כו' וד"ה אונס כו' וברא"ש שם (ע"כ): הרי כו' וכן כו'. שם: אם כו'. וכן פירש"י: