סיכום
בת הדין נדונה במחלוקת בין בעלי חנות ומלאי לקונה על מכירת המלאי והציוד של החנות. התובעים טענו שהם מוכנים למכור את זכות החנות, הציוד והמלאי בסכום גלובלי של 100,000 שקל או בספירת מלאי שתיערך על ידי הצדדים. הקונה נתן מקדמה של 3,000 שקל, אך לאחר מכן נוצרה חלוקת דעות על דיוק ספירת המלאי. התובעים טענו כי מגיע להם עוד 27,000 שקל בנוסף לעוד 800 שקל בגין חשמל שנצרך לאחר העסקה. הקונה טען שנאלץ להוסיף 5,000 שקל בנסיבות לחץ והסכים שזה היה אונס, וטען כי ספירת המלאי הייתה שגויה וכי חלק מהמוצרים לא היו תקפים. בית הדין קבע שקניית סחורה גלובלית היא מקובלת בנוהג הסוחרים וכי אין זה נחשב אונס כשלקונה הייתה רשות שלא לבצע את הקניה. בית הדין פסק כפשרה לחייב את התובעים בתשלום של 5,000 שקל בלבד הכולל את הסכום הנוזל בשל ספירת המלאי וההוצאות בגין חשמל.
עובדות
התובעים, משפחת א', הם בעלי חנות מכולת בשכונה אותה שכרו מבעל הבית. הם שיווקו את זכות החנות, הציוד והמלאי לקונה, מר ב'. הוערך הציוד בכ-50,000 שקל + מע"מ, וסוכם מחיר גלובלי של 100,000 שקל עבור המלאי או שתיערך ספירת מלאי בהמשך. הקונה נתן מקדמה של 3,000 שקל. נוצרה מחלוקת על דיוק ספירת המלאי, כאשר התובעים טוענים שמגיע להם עוד 27,000 שקל לפי חישובם. כמו כן, השתמשו בחשמל אחרי העסקה בסך 800 שקל. הקונה טוען שנאלץ להוסיף 5,000 שקל נוספים וטוען שספירת המלאי לא הייתה מדויקת וכי חלק מהמוצרים לא היו תקפים. הצדדים חתמו על שטר בוררות.
החלטה
בית הדין קבע שקניית סחורה בעל-פה באופן גלובלי היא מקובלת בנוהג בעלי חנויות ומחסנים, וזה לא נחשב חסרון בגמירות הדעת או בקנין. המקדמה שנתן הקונה חל בה קנין כסף. בית הדין דחה את טענת הקונה שהוא נאלץ להוסיף 5,000 שקל, משום שלקונה הייתה רשות שלא לבצע את הקניה - זה אונסא דנפשיה (אונס שמקורו בעצמו) ולא אונס חוצוני. בית הדין קבע שיש ספק בדברים בשל המחלוקת על ספירת המלאי, ודיווח שלטענת התובע יש דברים שהקונה אינו מכחיש (החשמל). בית הדין פסק כפשרה לחייב את התובעים בתשלום של 5,000 שקל בלבד לקונה, הכולל את הסכום עבור החשמל. התובעים יתנו חשבונית לנתבע על הסכום של 5,000 שקל. התשלום יבוצע לא יאוחר מ-30 ימים מקבלת פסק הבוררות. בית הדין דחה את שאר התביעות בדבר נזקי גרמא.
נימוקים
בית הדין הסביר שקניית סחורה גלובלית (בעל-פה ללא ספירת יחידות) היא מקובלת בנוהג הסוחרים בימינו, ולכן אין בזה חסרון של אסמכתא (בסיס משפטי) לקנין, אפילו לדברי מרן המחבר (שו"ע חו"מ סי' רט סע' ב'). בית הדין ציין שישנם פוסקים שרואים בקניית גלובל בהסכמת שני הצדדים לא מהווה חסרון. בית הדין בדק את טענת האונס של הקונה וקבע שזה אונסא דנפשיה - אונס שמקורו בעצמו - שכן לקונה הייתה רשות שלא לבצע את הקניה. כתוצאה מכך, התשלום בא מרצונו של הקונה. בית הדין ציין שבמצב של מחלוקת על ספירת המלאי, כאשר יש טענת "ברי" (הכחשה מוחלטת) מטעם התובע לעומת טענת "ברי" מטעם הקונה, ובנסיבות מסוימות יש כנראה אמת מעורבת, הנוהג בבתי דין הוא לפשר בשליש מסכום השבועה החייבת. בית הדין פסק כפשרה בסכום של 5,000 שקל בלבד כדי לחוסוך משבועה, והכלול את החוב בשל החשמל שהקונה לא הכחיש.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:174 מכירת חנות והמלאי שבה תשס"ד/16 התובעים: משפחת א', בעלי מפעל. הנתבע: מר ב', קונה המפעל . בנושא: שכירות מפעל והמלאי שלה. טענות הצדדים: התובעים: אנו בעלי המכולת בשכונה שכרנו אותה מבעל הבית והוא אינו צד למי אנו מעבירים, לא איכפת לו, אנו מצדנו מוכנים למכור את זכות החנות , הציוד והמלאי למר ב', הציוד הוערך בכ 50,000 ש"ח + מע"מ וסוכם שתיערך ספירת מלאי לאחר כמה ימים ע"י הקונה והמוכר, או שינתן סכום גלובלי על סך 100,000 ש"ח עבור המלאי. הקונה נתן מקדמה בסך 3,000 ש"ח, אני אמרתי שנעשה ספירת מלאי לפי חשבון שלי והוא רצה לפי חישוב שלו. לפי החישוב שלי מגיע לי עוד 27,000 ש"ח, החישוב שלו לא מדויק. כמו כן השתמשו בחשמל אחרי העסקה בסך 800 ש"ח ואנו תובעים את הסכום הזה. הנתבע: דיברנו בתחילה על סכום גלובלי בסך 100,000 ש"ח ואחר כך דובר על ספירת מלאי. אני סגרתי עם הבן על ספירת מלאי שלי והוא בסך 100,000 ש"ח, הם לחצו עלי לאחר ששילמתי את המקדמה שאשלם עוד 5,000 ש"ח אחרת יעבירו את הזכות למישהו אחר ונאלצתי להסכים. כעת אני תובע אותם בחזרה, יכול להיות שטעיתי בספירת המלאי, זה יכול להיות לכאן או לכאן, כמו כן המחירים בחנות היו יקרים ממחירם הריאלי וחלק מהמוצרים לא היו ברי תוקף, לא קיבלתי חשבונית על הסכום של 5,000 ש"ח וזה גרם לי הפסד, כמו כן אני תובע ריבית והצמדה על הקדמת התשלום בחודשיים עבור סכום 30,000 ש"ח. הצדדים לא הביאו שום ראיות לטענותיהם. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין הבעיות העומדות לפנינו לבירור הן: א. האם בכלל ניתן לקנות סחורה מבלי לדעת מה בדיוק קונים? ב. האם צריך להחזיר את 5,000 ש"ח שהקונה נאלץ לשלם? ג. האם ניתן לסמוך על ספירת המלאי של נציגת הנהלת חשבונות של המוכרים באופן שתחייב את הקונה? קנית סחורה לא ידועה הנה ביחס לקונים סחורה בלתי ידועה, לא המוצרים ולא הכמות, מצינו שתי שיטות בראשונים. ב שו"ע חו"מ סי' ר"ט סע' ב' , לדעת מרן המחבר אם קונים גלובאלי מבלי לדעת מה מכרו זו אסמכתא ואין הקנין תופס, אולם ישנם פוסקים הסוברים שאם הקונה והמוכר שניהם אינם יודעים אז אין בזה חסרון של אסמכתא, ע' ערוך-השלחן חו"מ סי' ר"ט סע' ב' . אולם בררתי שנכון להיום מקובל אצל בעלי חנויות ומחסנים למכור מלאי באופן גלובאלי, מבלי לספור. והיות וככה נוהגים, זה לא גרוע מסיטומא דמועיל, ולכן מצד זה גם לשיטה הראשונה אין לראות בחסרון בגמירות הדעת והקנין חל, נמצא שמה שנתן מקדמה זה בבחינה חלות קנין כסף. אונס במכר מה שטען הנתבע שנאלץ להוסיף 5,000 ש"ח וטוען שזה אונס, מצינו בהלכה ב שו"ע חו"מ סי' ר"ה בסופו סע' י"ב , שדן שם מה מקרי אונס (שאם אנסו את מי שהוא עד שנאלץ למכור, אם מסר מודעה מראש המכר בטל). אונס נקרא כשמכריחים את המוכר, או באונס גוף או ממון או איום שיש ביד המאיים לבצע. אבל אדם שיש לו אילוץ מצד עצמו, כגון שזקוק מאוד לכסף ובגלל זה מכר, אונסא דאתי מנפשיה לא מקרי אונס. בנידון שלפנינו היתה ביד הקונה רשות שלא לבצע כלל את הקניה, נמצא שהוא בעצמו אילץ את עצמו, ולכן אין לדבר על אונס, ממילא מה ששילם זה נקרא מרצונו. ספירת המלאי ביחס לספירת המלאי, בהתחלה דובר שימכרו גלובאלי ואחר כך אמרו שיספרו, הקונה בנוכחות המוכר, וזה כנראה לא סיפק את המוכרים ועשו ספירה מחודשת, עם מנהלת החשבונות, ואילו הקונה טען שסגר עם הבן לסמוך על הספירה שלו. הכחשה בטענות במקרה שכזה היות ולטענת התובע מגיע לו עוד כ 27,000 ש"ח, ולדברי הנתבע הוא פטור לגמרי, קרוב לומר שיש כאן כעין טענת ברי מטעם התובע. הסתמכות על מנהלת החשבונות שעבדה אצלו, לשיטות מסוימות ניתן להחשיב את זה כטענת ברי של התובע ולא לכל השיטות. מקובל בבתי דין כדי לפטור משבועה מחייבים את הנתבע בשליש, במציאות שלנו נראה לבית הדין בתור פשרה לחייב בסך 5,000 ש"ח בלבד כולל החוב עבור החשמל שהנתבע לא הכחיש את התביעה. כמו כן התובעים יתנו חשבונית לנתבע על סך 5,000 ש"ח ששילם ולא קיבל. יש לבצע את פסק הבוררות והתשלומים, לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים. שאר התביעות של נזקי גרמא, אין בית הדין מחייב עבורם בנסיבות שהועלו בטענות. בית הדין מקוה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים אונס > מצבים שהם אונס > הפסד ממון או איום בהפסד ממון (אונס ממון) > אם נחשב אונס חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > טענות הנושה > טוען ברי מפי אחרים > מחלוקת אם חייב שבועת היסת > מפשרים פחות משליש מכר - קנין > מכר > אונס במכר > גידרו > אונסא דנפשיה מכר - קנין > קנין > דברים שניתן לקנותם > דבר שאינו מסויים > כשהמנהג לקנותו דברים שניתן לקנותם > דבר שאינו מסויים > קנין סחורה גלובאלי מנהג > הוכחתו > על סמך בירורים אצל בעלי אותה אומנות מנהג > מקור המנהג ומטרתו > בעלי אומנות מנהג > תוכן מנהגים > במקח וממכר > לקנות מלאי חנות או מחסן באופן גלובאלי בסדרי דין > לפשר במקום חיוב שבועה > שבועת היסת > בשליש מסכום השבועה ועל פי שיקול דעת בית הדין שבועה > שבועת היסת > נוהג בתי הדין בזמן הזה לפשר > גובה הפשרה > בשליש מסכום השבועה ועל פי שיקול דעת בית הדין מקורות שולחן ערוך חושן משפט קפט-רכו - הלכות מקח וממכר סימן רה סעיף יב סימן רט סעיף ב