ביאור הגר"א חושן משפט 320

אחד כו'. עבה"ג והוא תוספתא פ"ו דדמאי והביאו הרי"ף בר"פ המקבל: (ליקוט) שדה. במתני' שם בכולי פרקין (ע"כ): (ליקוט) או כרם. גמ' שם ק"ו ב' (ע"כ): (ליקוט) לאכול פירותיו. שבכרם לא שייך זריעה אלא לעבוד ולאכול פירותיו (ע"כ): (ליקוט) דין א' כו'. רי"ף במתני' ב' ע"ש וער"ס שכ"ב וכמש"ש בגמ' לית דחש כו' ובשאר דיני חוכר אף ר"י מודה דלא פליג אלא שם ופשוט (ע"כ): המקבל כו'. חילוק בין מוכר למקבל מבואר ברפ"ו דדמאי ובפ' המקבל ובפ"ה דפאה המקבל כו' אימתי בזמן שקבל למחצה כו' וכן בכמה מקומות ועתוס' שם ק"ג ב' ד"ה ואזיל כו': (ליקוט) ולהוציא כו'. ב"מ ק"ה א' שכך כותב כו' ובנפקות כו' (ע"כ): (ליקוט) ויתן כו'. שם ק"ג ב' (ע"כ): (ליקוט) או מה כו'. שם ק"י א' אריס כו' וש"מ (ע"כ): שמשנכתב כו'. ר"ל דזהו הטעם שאין כותבין וכן בשטרי בירורין שם וכמ"ש רש"י בב"מ פ' א' ד"ה זה בורר כו' וכן בשטרי טענתא כמ"ש נ"י וכמ"ש בסי' פ' ס"ב ובתוספתא דמ"ק אין כותבין כתב אריסות וקבלנות במועד ר"י מתיר שמא יקדמנו אחר ופי' בסתה"א והביאו ב"י בא"ח סי' תקמ"ה דר"ל בשקבל השדה קודם לכן התיר כדי שלא יחזרו בהן דקודם כתיבה שניהם חוזרים כנ"ל: וה"ל כמלוה בשטר. עסמ"ע אבל זה הטעם אינו מספיק אלא לדעת המקבל שצריך וכמו בהלואה ומכירה במתני' שם: (ליקוט) וה"ל כמלוה בשטר. משום המקבל אצטריך להאי טעמא שהוא יכול לחזור כמ"ש (תוס' שם ק"ה א' ד"ה הני כו' ע"כ): כ"ד כו'. כמש"ש כל עיקר בלמא כו' ולכן השמיט מש"ש בוכרא כו' דכללו בכלל כמש"ש כללא כו' ולא כ' א' מילתא תניינא דרב יוסף: הקרדום. זהו מרא. והכלים. זהו זבילא. והדלי. זהו דוולא. והכד כו'. זהו זרנוקא והב"ח כ' דצ"ל ונוד אבל א"צ לזה דרמב"ם כ' לפי זמנו שאין דרכן בנוד וז"ש וכיוצא בהם כו': וי"א כו'. עסמ"ע וכשיטת רש"י במתני' שם ד"ה ושניהם כו' וסיפא דמתני' כו' וכן תוס' ק"ד א' ד"ה הני ועלה קאמר רב יוסף כו' אבל הרמב"ם והרמ"ה מפרשים כפשטא דגמ' שם ק"ד א' הני תרתי מתנייתא כו' וגם סיפא והיינו דשניהם מספקים את הקנים וה"ה להנך כי דינייהו ועל שניהם קא' רב יוסף: (ליקוט) בין כו'. גמ' שם ק"ד א' (ע"כ): ואם פירש כו'. גמ' שם דאיבעי ליה כו': (ליקוט) אם כו'. לאפוקי פירש כמש"ש קמ"ל כו' (ע"כ):