תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 32.

פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וּמִקְצָתוֹ חָלוּץ. וְיֹאמְרוּ! אִי דִּמְיַיבֵּם וַהֲדַר חָלֵיץ — הָכִי נָמֵי. אֶלָּא גְּזֵירָה דִּילְמָא חָלֵיץ בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מְיַיבֵּם, וְקָם לֵיהּ בַּ״אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה״, וְרַחֲמָנָא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּנָה — שׁוּב לֹא יִבְנֶה. אָמַר רָבָא: נָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ — הוּתְּרָה צָרָתָהּ. אֲבָל הִיא אֲסוּרָה, דְּמִחַלְּפָה בְּבַעֲלַת גֵּט. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: נָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ — הוּתְּרָה אֲפִילּוּ הִיא. מַאי טַעְמָא? מַאי דַּעֲבַד בַּהּ — שַׁקְלֵיהּ. מַתְנִי׳ שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת. גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא! הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּלָא מִידַּחְיָא מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי — אָמְרַתְּ לָא, הָכָא דְּקָא מִידַּחְיָא מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי — לָא כׇּל שֶׁכֵּן! תַּנָּא — הָא תְּנָא בְּרֵישָׁא, וְהָךְ חַזְיַאּ לְהֶיתֵּירָא וְשַׁרְיַאּ, וַהֲדַר חַזְיַאּ לְאִיסּוּרָא. וְאַיְּידֵי דְּחַבִּיבָה לֵיהּ אַקְדְּמַהּ, וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּא עָלֶיהָ — חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח, וּמִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח בִּלְבַד. וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה בִּלְבָד! לָא קַשְׁיָא: כָּאן שֶׁנָּשָׂא חַי, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת. כָּאן שֶׁנָּשָׂא מֵת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי, כֵּיוָן דְּאִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה לָא חָיֵיל — תִּתְיַיבֵּם יַבּוֹמֵי! אָמַר רַב אָשֵׁי: אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה מִיתְלָא תְּלֵי וְקָאֵי, אִי פָּקַע אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח — אָתֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה וְחָיֵיל, וְהִילְכָּךְ לָא פָּקַע. וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? וְהָא תַּנְיָא: עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת — נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִידּוֹן בַּזִּיקָּה הָרִאשׁוֹנָה הַבָּאָה עָלָיו. וְתַנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נִידּוֹן בַּזִּיקָּה הָרִאשׁוֹנָה הַבָּאָה עָלָיו? חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשֵׂית אֵשֶׁת אִישׁ — נִידּוֹן בַּחֲמוֹתוֹ. אֵשֶׁת אִישׁ וְנַעֲשֵׂית חֲמוֹתוֹ — נִידּוֹן בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

פסקים קשורים