ביאור הגר"א חושן משפט 344
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
טען כו' אם הוא כו'. צ"ו ב' זיל אייתי כו' וכ' הרא"ש ובמקום כו' א"נ כו':
אפי' כו'. דע"כ ל"פ שם במאי בדברים אלא אמש"ש ומתנה ש"ש כו':
דכל כו'. ר"ל אפי' להתחייב עצמו כמש"ש ש"ש להיות כשואל:
ודוקא כו'. ממ"ש בב"ק צ"ג א' ורמינהו כו' ל"ק כו' ועס"ס ק"כ ובסי' קעו ס"א בהג"ה:
ואם הוזלו כו'. כפי' תוס' שם ד"ה זיל כו':
וכן אם כו'. ב"ק י"א א' אין שמין כו' לפי' תוס' דאפחת קאי ושם אבהמה קאי כענינא דשם וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי חיים שנים ישלם כו' וכן הוא בתוס':
נגנבו כו' נאבדו השואל כו' כצ"ל ואף שבנ"י כ' דאף נאנסו חייב ובא"ל טול כי' פטור בנאנסו דוקא וכמ"ש ב"י בשם ת"ר הרב חולק עליהם ודבריו נכונים כיון שנשברו כלתה זמן שאילתי וכמ"ש בסי' שמ"ה ס"ו ואינו אלא ש"ש כמ"ש בסי' שמג ס"א ובטול את שלך הוי ש"ח אף בשואל כמו באומן פ' ב' ועמ"ש בס"ס ק"כ:
ראובן כו'. כ"כ הרא"ש וכשיטתו כמ"ש הטור בסי' רצח והרא"ש ס"פ הכונס דבדבר דלא ה"ל למידע אינו נקרא משויל"מ ועסי' צ' ס"י וכ"כ ב"ח ועש"ך:
השואל כו' הממע"ה. דמתני' סומכוס כמש"ש אבל רבנן ס"ל לעולם הממע"ה כמ"ש בב"ק מ"ו א' זה כלל גדול כו' דאפי' ניזק כו' וכ"ש בברי וברי דאיכא למ"ד דל"פ סומכוס בהא כמש"ש ל"ה ב' וכ"ש ניזק שמא ומזיק בריא דלד"ה ל"פ סומכוס כמש"ש וכן שמא ושמא כמ"ש בב"ק ק' א' לסומכוס דוקא ורבנן פליגי בכולהו וכנ"ל זה כלל גדול כו' דאפי' ניזק כו' וכ"ש כל הנך וסדרן ניזק שמא ומזיק בריא שמא ושמא ברי וברי ניזק ברי ומזיק שמא:
ואם לא כו' או זה אומר אינו יודע כו'. ט"ס הוא וצ"ל או זה אומר שאולה וזה אומר איני יודע ודבריו ע"פ דברי הרמב"ם אף שהרמב"ם לא כ' גלגול כ"א בשניהן טוענין בריא וכמ"ש בגמ' וכמ"ש תוס' מ"מ כ' בבד"ה שדברי הרמב"ם א"א לישבו אלא כמ"ש בש"ע וכמ"ש לקמן ודעת ש"ע כאן דודאי לא אמרינן משויל"מ כי אם בעיקר השבועה אבל אם בעיקר השבועה יכול לישבע על הגלגול אינו משלם כמ"ש בכ"מ אבל מ"מ ס"ל דנשבע ע"י גלגול שאינו יודע וכ"מ מדבריו שם שאמר אינו משלם וז"ש בזמן כו' ישבע כו' ר"ל היסת אף שאין גלגול כגון שיש עדים דלא אצרכיה בגמ' לגלגל בשניהם טוענין ודאי אלא לשבועה דאורייתא וכמ"ש בה"ת דקושית הגמ' הא כופר הכל כיון שאומר ששכורה מתה הרי אינו חייב לו כלו' וכן אף לפי' המפרשים כפשוטו משום טענו בחטים וכמ"ש הראב"ד דשאלה ושכירות ב' מינין הן מ"מ נשבע היסת כמ"ש בסי' פח דנשבע היסת על החטים ע"ש בסי"ג י"ד ט"ו וכן באומר השוכר איני יודע וכמ"ש תוס' בד"ה רב נחמן כו':
ובזמן כו'. כאן בלא גלגול אינו נשבע כלל דאינו נשבע על טענת ספק בין שהשוכר אומר בריא או שמא כמ"ש בסי' עה סי"ז וסי"ח וע"י גלגול בשבע כנ"ל ומסיים וה"ה כו' או כו' ר"ל דברישא ג"כ אם יש גלגול נשבע ע"י גלגול ולא היסת וכ"כ ש"ך וזהו לשיטת הרמב"ם אבל לשיטת תוס' שם ד"ה ביום כו' ונראה לר"י כו' אך קשה מציעתא שהשוכר טוען ודאי ועי"ל דאין כו' וכמ"ש בסי' צ"ד ס"ב אינו נשבע ע"י גלגול אלא בשניהם טוענים בריא אבל בשואל טוען שמא והמשאיל בריא נשבע היסת ובמשאיל טוען שמא בין שהשואל טוען בריא או שמא אינו בשבע כלל וע"ש סעיף ט' ובסי' ע"ה סט"ו ודברי הטוש"ע כאן צ"ע: (ליקוט) בזמן כו' ובזמן כו'. כ"כ ע"פ פי' בכ"מ ובבד"ה דברי הרמב"ם אבל דברי הרמב"ם אין סובלין פי' דהרמב"ם חלקן לתרי בבות בבא א' בזמן שא' טוען א"י או שניהם טוענין א"י ישבע השוכר כו' ואם שניהם טוענין בריא ישבע ע"י גלגול אלמא דס"ל כדעת תוס' דכל שא' מהן טוען ספק אין כאן גלגול ודעת הש"ע צ"ע דא"כ אמאי נקט במתני' בבבא ב' פטור ובבבא ג' ישבע וכן קשה על נ"י ודברי נ"י בעצמן מגומגמין שם ועלח"מ כאן ומה שהקשה בכ"מ ובד"ה דלמה ישבע על טענת המשאיל שמא י"ל דל"ד לשאר טענת ספק דכאן לא ה"ל למשאיל לידע ועתוס' ד"ה והלה כו' וי"ל דדוקא כו' וכ"ש בכה"ג ועוד דכל שבועת השומרין ע"י ספק ועתוס' שם ד"ה השיכר כו' ועוד דהכא אפי' כו' ר"ל מכח קושיא מה שטענו כו' וקושיא זו אינה מצלת משבועת היסת כמ"ש בסי' פ"ח ועסי' רכ"ג ויש לישב דעת הש"ע כמ"ש תוס' בד"ה ביום. ואור"י דמיירי כו' (ע"כ):