ביאור הגר"א אבן העזר 122
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ואם העדים כו'. דממ"נ היא מגורשת. שם:
אבל אם כו'. שהגמ"ר כ' בשם הר"י קלצין שדברי ר"י הם ושטתו שפיר דאף בדאורייתא יש ברירה כמ"ש הר"ן בשמו בנדרים מ"ה ב' והרא"ש וש"פ אבל לדידן אין ברירה בדאורייתא אין לעשות כן:
וי"א הא כו'. כמ"שש מי קא' להו כו' וכל זמן שלא נגמר חספא הוא והיינו למ"ד ע"ח כרתי:
א"ל כו'. שפי' הבעיא שם לענין אם נמצא פסול אבל רש"י פ' לענין נאבד וכ"כ הטור וכ' אבל בנמצא פסול ודאי יכולין לכתוב אחר דמ"ל לה או לשליח כמש"ש מי קא' כתובו חספא. ב"י וז"ש בהג"ה וי"א כו'. וכן פי' הרי"ף בתשובה ובע"ה והרמב"ם וש"ע השמיטו בעי' קמייתא היכא דלא אמר ויוליך , ובב"י דחק למצוא טעם לזה ודבריו תמוהין אבל הטור כ' ובשניהם הוי ספק מגורשת כיון דלא אתמר בגמרא על הראשונה את"ל ב"י: