פתחי תשובה על חושן משפט 210
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
בנו קנה. עבה"ט סק"ה שכתב בשם המבי"ט ח"א סימן של"ט הא דבבנו קנה דוקא אם זיכה לו האב כו' (ועיין בתשובת שבו"י ח"א סימן קי"א נראה שחולק על המבי"ט וס"ל דאמו שוה לאביו) ומ"ש בסוף התשו' שם ראיה לענין ערב לאשת אביו בכתובת' מב"ב דף קע"ג מנין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו כו' אינו מובן וכבר תמה עליו בתשובת בית אפרים חח"מ ס"ס וע' בשער המלך פרק כ"ב מהלכות מכירה הלכה י' מה שכתב בזה גם הביא שם בשם המבי"ט ח"ב סימן קל"ז דה"ה דבר שלב"ל אדם מקנה לבנו ולבתו דדבר שלב"ל או לדבר שלב"ל כי הדדי נינהו והאריך בזה ולבסוף תמה עליו מדברי הרמב"ם פ"ו מה' זכיה הלכה י"ז (שהובא בש"ע אה"ע סי' נ"א) דמבואר בהדיא דאפי' גבי בנו ובתו אין אדם מקנה דשלב"ל ומסיים דצ"ע עש"ה:
כבר מעוברת. עבה"ט בשם ש"ך מ"ש ונראה כהריטב"א ונ"י כו' וע' בתשובת רע"ק איגר ז"ל ס"ס קמ"ו שהקשה על הש"ך בזה מדברי תוס' גיטין דף י"ד ע"ב ד"ה הא בש"מ ע"ש:
ובן בנו כאחר דמי. עיין בתשו' שבו"י ח"א אה"ע סי' קי"א שכ' דבתה"ד סי' ש"נ פסק בפשיטות להיפך ומה דהרמ"א ז"ל סתם דלא כוותי' י"ל כיון דנכסי בחזקת יורשים קיימי ע"כ אפי' הוי ספיקא דדינא אין מוציאין מחזקת יורשים לכן סתם כדעת הרא"ש ע"ש:
קנה הוא מחצה. עי' מה שכתבתי בזה לעיל סי' ר"ג ס"י ס"ק ד':