תביעות חוב וגביה בבית הדין הרבני
תביעות חוב הן מהתביעות הנפוצות ביותר בדין תורה. ההלכה מספקת מסגרת מפורטת לבחינת חוב: האם יש שטר (מסמך), האם הנתבע מודה, מה רמת הראיה הנדרשת, ומה מעמד ערב (ערבות). בית הדין הרבני יכול לחייב גביה — ובמקרים של התחמקות, לפנות למנגנוני אכיפה.
0
פסקי דין במאגר
0
דיינים פעילים
0
בתי דין מעורבים
4
שאלות נפוצות
שאלות נפוצות
מה הראיה הנדרשת לתביעת חוב בבית הדין?▼
שטר (הסכם הלוואה חתום) הוא הראיה החזקה ביותר — מחייב גביה אלא אם הנתבע מוכיח פירעון. ללא שטר — נדרשים שני עדים כשרים, או הודאת הנתבע. עד אחד בלבד מחייב שבועה מהנתבע.
מה חשיבות הערב (ערבות) בדין תורה?▼
ישנם שני סוגי ערבות: ערב רגיל (ניתן לתבעו רק לאחר שהחייב לא שילם) וערב קבלן (ניתן לתבעו ישירות). בית הדין בוחן מה סוג הערבות ועל מה בדיוק התחייב הערב.
מה קורה כשהנתבע כופר בחוב?▼
אם הוא 'כופר הכל' (מכחיש לחלוטין) ויש עד אחד — בית הדין יכול לחייב שבועה. שבועת שקר נחשבת עבירה חמורה — בית הדין משתמש בכלי זה כדי להניע הסדר.
האם בית הדין יכול לעקל נכסים של חייב?▼
כן, בית הדין רבני הפועל כבורר רשאי להוציא צו בוררות לעיקול, ולבקש מבית המשפט האזרחי לאכפו. בפועל, רוב הגביה מסתיימת בהסדר לפני כן.
יש לך שאלה ספציפית?
שאל את המאגר והמערכת תענה על בסיס 0 פסקי דין בתחום זה.
שאל שאלה