ביאור הגר"א אבן העזר 34
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
בין כו'. עתוס' שם ד"ה נאמר כו':
הוא או השליח. רצה לומר במקדש עצמו יברך בעצמו ועל ידי שליח יברך השליח כ"ה ברמב"ם וטור וכמ"ש בבית הארוסין וכן פ' דויברכו את רבקה:
וי"א כו'. וכמ"ש ויברכו את רבקה:
בא"י כו'. כ"ה גירסת הרי"ף והרמב"ם וכ"כ הר"ן בשם ר"ה גאון והרמב"ן שאין החופה עכשיו:
וי"א כו'. פליג בתרתי לחתום בא"י חופה וקידושין כנוס' שלנו בגמ' וכמ"ש ברא"ש וטור וגם לומר וקדושין בוא"ו. כמ"ש בגמ' ורי"ף ורא"ש וש"פ וכמ"ש מהר"מ מטיקטין:
חופה בקדושין. כ"כ הר"ן בשם בע"ה כי הקידושין קודם לחופה:
ואחר כו'. כמ"ש בפ"ק דפסחים שכל המצות כו':
נהגו כו'. וכ"כ הרא"ש שם בשם ר"נ גאון וכמ"ש בפ"ו דבריות שקובע ברכה לעצמו. ונמ"ש תוספת שם שבא על המצות כה"ג במילה ופדיון הבן וכיוצא ומ"מ עיקר החיוב ביין בברכת נשואין וערא"ש:
אם לא כו' וי"א כולי. שם ברא"ש סי"ז והסכים לס' אחרונה והביא ראיה ממי שאכל ושכח ולא בירך שיברך עד שיתעכל כולי וה"נ עד החופה שנגמר אז וזה לשיטתו שכתב שא"צ כאן עובר לעשייתן ולכך מדמה לברכת המזון אבל לפי מ"ש בתשובה וכנ"ל סס"א שיברך עובר לעשייתן יש לדמות להמוציא שאמרו בספ"ד דברכו' שלא יברך אחר אכילה אלא די"ל כמ"ש תוספת בפ"ג דסוכה גבי לולב כיון שהנענוע מן המצוה כו':
וכן נוהגין אפילו כו'. רצה לומר אפילו לכתחילה. מרדכי שם מ"ש ועיקר הטעם לפי שנהגו לארס תחת החופה לכך לא פלוג כמו שכתוב בנטילת ידים ובטבילה:
ברכת כולי. דהא ילפינן מבועז וכן מרבקה הכל ברכת אירוסין וערא"ש: