ביאור הגר"א אבן העזר 36
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ואומר האיש כו'. כמש"ש ט' א' באב בתך מקודשת כו' וע' רמב"ם:
והשליח אומר כו'. חומרא בעלמא וכמ"שו ואפי' שתק וכמ"שש י"ב אפילו בפקדון אם אומר בשעת מתן מעות התקדשי א"צ אמירתה וה"ה בשליח:
אם היו כו'. כמו בדידה וכנ"ל ר"ס כ"ז:
ואם מקדשה כו'. דידו כידה:
ויש מי כו'. כמש"ש ט' ב' בעינן דעת מקנה וכמו גבי גט דאפילו אומר אמרו לא מהני כמ"ש בפ' התקבל. ר"ן ומ"מ בשם הרמב"ם:
בכל כו'. כמ"ש ברפ"ב דשלוחו ש"א כמותו:
או בכל דבר כו'. כמ"ש מ"ח ב' אני וארי שבחבורה:
מי שקידש כו'. כמ"ש ביבמות ק"ה א':
חזרה כו'. כמ"ש ברפ"ג צ"ט א' וברפ"ג דתרומות ואפילו ר"ל מודה בזה:
ואם א"י כו'. כמ"ש בתרומות שם:
ויש מי כו'. כפירש שבתוס' שם ד"ה אפילו וכמו שפירש הרא"ש דבריהם ע"ש:
אשה כו'. ער"ן ורא"ש שם דא"א לומר בשנתן לשניהם דודאי מקודשת אלא בכה"ג והן פירש להיפך שקידשה וא"ל לחברתה ואת ופיר' הרמב"ם נכון יותר דלפירושם צ"ל שחבירתה עשתה שליח והוי ידים מוכיחות:
וחלקו כו'. כמש"ש נ"א ב' ס"ד ב':
מי שקיבל כו'. עב"ש:
אין כו' מיהו כו'. דמסקנא שם דספיקא הוי כמש"ש כי היכא דמספקא כו' שם וסובר משום פלוגתא דרב ור"ח אבל כל הפוסקים מפרשים משום שלא חזרה שליחות וכמ"ש בר"ס קמ"א ומ"מ כתב הרב כאן שהוא ספק משום דהוא פלוגתא דרבוואתא אם ה' כרב או כר"ח: