ביאור הגר"א חושן משפט 351

לרשות הרבים. כ"ה לשון הרמב"ם בפ"ג ופ' כרבינא שם וכתי' ר"י בתוס' שם ד"ה ובר"ה אבל הטור כ' כתי' דרב אשי שם ורב אחא ועתוס' הנ"ל בשם ריצב"א וכ"כ בב"ק ע"ט א' ד"ה או כו': ואבדו. מסקנא דגמ' שם והלכתא כו' אלמא הלכה כרבא והא דאהדרינהו רבא ממדות חסידות הוא דעבד. רז"ה: שם. כ"ה לשון הרמב"ם מ' שס"ל כס' ראשונה בהג"ה וז"ש בהג"ה אבל כו' דלא כמ"מ. ב"ח: אבל כו'. דההוא שעתא הוא דגזליה כמ"ש בב"מ מ"ג א' האי מאן כו' מ"ט כו' ה"נ כן וזה שאמר אבל נטל לא ול"ק אבל לא שבר לא דהא תרווייהו נטל הוא וכן פשטא דמתני' בא במחתרת ושבר מ' בעודו במחתרת והגמ' פריך לרב דוקא מ' דלרבא ניחא וכן דקאמר והאלקים כו' מנ"ל לרבא דס"ל לרב כן דלמא נטל ושבר קאמר. רמב"ן: וי"א כו'. כ"ה דעת רש"י שם ד"ה מסתברא ועתוס' שם ד"ה מסתברא כו' וכ"כ הרז"ה ע"ש אבל הרמב"ן כ' דל"ק קושית תוס' כלל דהא רב קא' אפי' נטל ורבא קא' דבנטל ליתא דרב. ודברי הש"ך תמוהים דהא במ"מ איתא להדיא הפלוגתא אדין זה ומה שהקשה דעדיין בחיוב מיתה קאי וכ"כ בפרישה י"ל דבכרמלית וכיוצא ואח"כ ר"ל אחר חיובו ועברז"ה שם שכ"כ להדיא: (ליקוט) אבל אם גנב כו'. ולא כ' שעמד לפוש בין הגבהה להוצא' כמ"ש בכתובות ל"א א' משום שפ' כלישנא בתרא שם א"נ התם אי בעי כו' ועתוס' שם ד"ה ה"נ כו' מ"מ. והשמיט מש"ש דבזוטרי לא משום דבלא"ה ע"כ ברברבי איירי כמ"ש בב"ב פ"ו א' וממ"נ לא מחייב דבזוטרי לא קני לה ועתוס' שם ושם ומ"מ יש פנים ודרכים אחרים שחייב ואין דרכו של הרמב"ם בזה (ע"כ):