ביאור הגר"א חושן משפט 36

(ליקוט) עדים רבים. שם אפי' מאה (ע"כ): (ליקוט) בד"א כו'. דקי"ל כר"ן בדיני כמ"ש בפ"ק דכתובות ובפ"ט דב"מ (ע"כ) (ליקוט) א"ל כשראיתם כו'. כפרש"י אבל הרי"ף ור' חיים כהן בתוס' שם מפרשים דשואלין לכשרים אם בדעתם להצטרף עם הפסולים היה (ע"כ): אפי' לא. עש"ך ויותר נראין דברי הסמ"ע שצ"ל אחר וי"א כו': (ליקוט) אפי' לא ידעו כו'. צ"ל אחר וי"א כו' כמ"ש בתוס'. סמ"ע דלא כש"ך (ע"כ): ואם היו כו' אבל אינן כו'. עמ"ש בסי' ל"ט ס"ה: (ליקוט) ואם היו כל כו'. כמ"ש בב"ב קיג ב' שנכנסו לבקר וע' רשב"ם שם ע"כ: (ליקוט) ואם היו כו' וא' שלא נתכוין כו'. בכריתות י"ב ב' לא מ' כן וע' תוס' שם ד"ה לא כו' (ע"כ): וי"א שאפי'. שם במקיימי דבר כו' ופי' בתוס' ד"ה שמואל כו' כשבאין לקיים הדבר בב"ד: (ליקוט) דתרתי בעינן כו'. וגם בא לב"ד לבד לא סגי ועש"ך (ע"כ): שטר. דהצירוף שנצטרפו בשטר בטל אותו המעשה אבל עדות העדים שלא היו פסולים עמהם בשעת מעשה לא נתבטלה וע"ש בתשובה: (ליקוט) שטר שחתם כו' אם כו'. והוא שלא נצטרפו יחד בראיית המעשה. שם ועש"ך (ע"כ): ע"י ראיית השטר. כתובות ך' אלו כנ"ל בסי' ך"ח סי"ג: (ליקוט) וב"ד יכתבו כו'. כמ"ש בב"ב קע"א בשלמא ב"ד כו' וה"ה כאן אע"ג דלא עשו שליחותן כמ"ש בגיטין ס"ג ולקמן בסי' מ"ט ס"ו מ"מ גם שליחותן מעיקרא בטילה במה שצירף העד פסול עמהם (ע"כ): תקנת הקהל כו' פסול. ר"ל בקבלוהו עליהם כמו נאמן עלי אבא כו' סנה' ך"ד א': או שטר שחתום. ר"ל לא מיבעיא בתקנת הקהל שקבלוהו דאפי' בבע"ד עצמו כמ"ש דור בחיי ראשך כו' ובב"ב פ' י"נ רצונך השבע וטול כו' ובתוספתא אפי' נשבע לו בחיי הקרן כו' אלא אפי' שאר שטרות לא נתבטלה כל העדות כמ"ש במכות שם הרוג יציל כו' במקיימי דבר וערא"ש שם סי"ג מ"ש בשם הראב"ד אבל בע"ד עצמו אינו בכלל עדות ומטעם זה אמרו ראשונים גבי וניסלקו תרי מינייהו כו' דסילוק מועיל ולא הוי תחלתו בפסלות כמו שהקשה תוס' שם משום דתחלתו הוי בע"ד ואין עדות כלל: כשר באחרים קאי אשטר שחתם כו' כנ"ל ועש"ך: ואם הזמן. וכן. רי"ף שם ולמד מהא דלמיחזי אתו דכשרין וה"נ תלינן בדעת בע"ד כשהזמינו ועמ"ש בס"ב פי' הרא"ש על התוספתא וע"ש. וכ"ש לפי' ר' חיים כהן (וכ"פ הרי"ף בהדיא) בתוס' שם ד"ה לאסהודי כו' ע"ש דקאי אכשהים: (ליקוט) ואם הזמין כו'. כמו שתולה בדעת העדים הכשרים לפי' הרי"ף (ע"כ): אם העיד. תוספתא ר' אומר אף בד"מ והוא לא ידע שיש להם קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר עדי' והרא"ש פי' שהמלוה לא ידע ולא הזמין אותם וכנ"ל סס"א ואם הזמין כו' וע' ברא"ש כ' הרי"ף ורמב"ן: (ליקוט) אם העיד כו'. כמ"ש בתוספתא הביאו הרא"ש וכפי' הרי"ף בגמ' כנ"ל (ע"כ): (ליקוט) י"א שעדות כו'. ערא"ש שכ' שלמד ממ"ש אי למיחזי כו' וכי היכי דתלינן בדעת הפסולין ה"נ בדעת הכשרי' וזהו דלא כמ"ש בהג"ה לעיל ואפי' לא כו' והוא כהיש חולקין דכאן (ע"כ): (ליקוט) ונאמן כו' כמו שנאמן לומר למיחזי כו'. שם ועש"ך ס"ק י"א (ע"כ): ויש. הרא"ש שם ופי' התוס' בדרך אחר ע"ש: כיון. ר"ל לי"א דבס"א: