ביאור הגר"א אבן העזר 102

ואלמנתו. לשון הרמב"ם ולרבותא ודלא כר"ת בתוספו' שם ד"ה לאשה וגם דלא כמ"ש במרדכי דלאחר מיתה שניהם שוין במטלטלין לפי שמדינא בגמרא לשניהם לא שייכי רק מתקנת הגאונים וז"ש או גרושתו וכ"ש הוא: ואפילו תפס כו'. כת"ק ולר"ן לר"ע וקי"ל כר"נ בדיני וכמ"ש בח"מ סימן ק"ד: היתה כו'. ממ"ש בכתובות צ"ו ב' וכן כחה יפה ואמרינן בירושלמי והביאו הרא"ש שם סי"ב אם באת מלוה בעדים אומר' למזונות מכרתי באת מלוה בשטר כו' וער"ן רפ"י שם: ומיהו כו' ואפילו כו'. ממש"ש במתניתין פ"ד כל הקודם כו' ואע"ג דבלא תפסה אמרינן שם ינתנו לכושל ומפ' ריב"ח לכושל שבראיה ופ' הרי"ף לבע"ח. הרא"ש שם ס"ס י"א וכמ"ש בס"ג: וי"א כו'. ממש"ש בגמרא לכתובת אשה לא יהבינן לה מ' דאפי' תפסה וכמש"ש צ' א' הראשונה כו' אלמא דאי תני הני אפי' תפסה מוציאין מידה. הג"מ פי"ז ולכ"ע כו'. זה אין צריך לכתוב דמה לה לממון אחרים ושם בפסקיו ביאר אם אינו ידוע שהוא פקדון רק באומדנא כו' ע"ש: מיהו כו'. היינו לענין לקוחות אבל לבע"ח מאוחר יש נ"מ כמ"ש בח"מ: ס"ס קי"ג: אם זמן כו'. כמש"ש צ"ג ב' ובפ"ק דב"ק: או כו'. כמ"ש בספ"ד דב"ב: ואם קדמה כו'. דלא איפלגו אלא בבעל חוב מאוחר דוקא שם: אבל אם כו'. ממ"ש בספ"ט דב"ב גובה חצי שבח: ואם קדמה כו'. כנ"ל ס"ב בש"ע ועבהג"ה שם שי"ח: אלמנה כו'. עח"מ סימן ק"ד ס"א בהג"ה מיהו כו': אם זמנם שוה כו'. ואם אין זמנם כו'. טור והוא תמוה והטור למד מדברי הרי"ף והרא"ש שם שכתב אמר אמימר כו' פירוש וליכא חד כו'. וליתא דמשום סיפא נקטה ואי ליכא אלא ארעא כו': אפילו יש כו'. רש"י ושם ד"ה האי כדיניה זה כו': יש מי כו'. כיון שמספק לשניהם שם: מיהו כו'. טור ולמד ממ"ש הרא"ש שם לבעל חוב יהבינן משום נעילת דלת וכיון שחפץ כו' אבל כ' שהרמ"ה חולק על זה וכ' ב"י שטעמו דכ"א יהבינן כדינו ודבריו תמוהין: ואם קדם כו'. הוא תמוה ועח"מ: היו כתובים כו'. וכ"מ מדברי רש"י שלא כ' דין נצ"ב אלא ברישא וכנ"ל: בעקר כו'. ממש"ש דלאו מידי חסריה: אפילו בקנין. כמ"ש בב"ב קע"ג ב' וערב אסמכתא הוא אלא בההוא הנאה כו' משא"כ כאן דלאו מידי חסריה וזהו הטעם דלא קמשתעבד בכתובה ולכן אפילו בקנין דקי"ל דאפילו קנין לא מהני לאסמכתא כמ"ש בסי' ר"ז רק בב"ד חשוב וראיה מדלא תירץ שם דביקנין הוי מ"מ: שא"ל הנשאי כו'. רמב"ם ודלא כרש"י בגיטין מ"ט ב' ד"ה בקבלן כו' שדוקא בהתפיס מטלטלין ועתוס' שם ד"ה בקבלן שהקשו על פירש"י: בקנין. כמו ערב דלאחר מתן מעות. מ"מ פכ"ה מה' מלוה עח"ע סי' קכ"ט ס"ד: אפילו בלא קנין. הרמב"ם: כג) וי"א כו' ולכלתו כו'. הראב"ד בהשגות: י"א כולי. כגיר' שלנו דלאו מידי חסרה וכמ"ש רש"י שם דהא טב למיתב כו' משא"כ לחתן: וי"ח כו'. כגי' דלאו מידי חסריה וכ' דעיקר הטעם הוא משום דמצוה קעביד: מיהו כו'. כמ"ש בח"מ ר"ס קל"א ע"ד רבים. כמ"ש בפ"ד דגטין: הערב לאשה כו'. דהכוונה היתה שלא יתן להבעל החצי ולה החצי בלי רצון שניהם בלא עת גביית כתובתה כו' ע"ש בסימן תפ"ד ועח"מ סימן מ"ב ס"י בהג"ה: וכן כו'. כר"א וצ"ע דהא בגמרא שם אמרינן דפליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה והלכה כב"ה ובלא"ה אין הלכה כר"א וכן תמהו האחרונים: